חייגו:
למה הדרכת הורים עוזרת לנו להיות בני חורין?
מה משותף למקרים הבאים..?
הילד לא נגמל? ממשיך לעשות את הצרכים במכנסים? מסרב לשבת על הסיר? וזה קורה אצל
פעוטות וגם אצל ילדים גדולים יותר בגילאי בית ספר יסודי.
אני קוראת לה לארוחה והיא ממשיכה לבהות במסך בהתעלמות מלאה.
כל בקר אני מנסה להעיר אותם בנחמדות, ובכל זאת אנחנו יוצאים מהבית כמו אחרי מלחמה.
כמה פעמים ביקשתי שיארגנו את החדר? שום דבר לא קורה
הן רבות עד זוב דם. מתלונן אב לשתי בנות בגיל בי”ס יסודי. אני בקושי מצליח להפריד ביניהן.
יש לי קושי גדול עם אלון. הוא לא מכבד אותי. מדבר אלי לא יפה מכנה אותי במילים שאני מתבייש
להעלות על דל שפתי. וגם בבי”ס התחיל לאחרונה לעשות ככל שעולה על רוחו.
פנינו לטיפול רגשי עבור הילד, אבל אז המטפלת הפנתה אותנו להדרכת הורים.
מה קורה לי עם המתבגר שלי? מה קרה לילד שחיבק אותי עם ידיו הקטנות והיה נצמד לי לרגל.
אולי גם אתם מכירים חלק מהמצבים המתוארים.
אלה מעט ממשפטים אמיתיים שהושמעו עי הורים בקליניקה שלי להדרכת הורים, מצבים שמקשים
על ההורים בקיום סדר יום נורמלי, מתישים, יוצרים אווירת מלחמה בבית. הילדים לא מרוצים ואתם
כעוסים, מאוכזבים מתוסכלים.
האם אלה היו חלומות ההורות שלכם?
כך דמיינתם את הבקרים?
את המריבות, התחנונים..
שוב היא לא מצליחה להתעורר בבקר
ושוב לא הכינה שעורי בית.
הדרכת הורים יכולה לשנות את כל אלה. גם גמילה קשה מטיטולים, היא לרוב רגשית ולא פיזיולוגית
ובעזרת הדרכת ההורים אפשר לפתור את הסוגייה.
“הכול יכול להיות גם אחרת” – אלפרד אדלר ,רופא יהודי אוסטרי מייסד הפסיכולוגיה
האינדיבידואלית.
האיש שהגה את רעיון הדרכת הורים והנגיש את השיטה למדריכי הורים כדי שיוכלו לכוון ולהנחות
הורים בעידן המשתנה.
רוב ההורים פועלים מתוך אינטואיציה. מתוך חיקוי למה שראו בבית ההורים או בהיפך הגמור ממה
שהיה בילדותם. הורים לא לומדים להיות הורים על אף שזה תפקיד חיינו .
הוא מתחיל עם לידת הילד, אבל ללא תאריך תפוגה.
רוב ההורים יודעים שלדרך בה חונכו יש השפעה מכרעת על מי שהם בבגרותם.
ורוב ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור הילדים.
אבל בפועל, רוב ההורים לא יודעים כיצד להביא לידי ביטוי את הרצון להעניק לילדים את הטוב ביותר.
לא יודעים איך לפעול נכון ומה ההשלכות של המעשים שלהם על הילדים.
מה נכון? מה לא נכון?
להעניש? להעביר ביקורת? לוותר? להתגמש? לדרוש? לנזוף? להתעקש?
בהדרכת הורים מקבלים ארגז כלים שמשפר את היכולת להתמודד עם כל אתגר, דילמה או סיטואציה
מורכבת במערכת היחסים בין ההורה לילד.
הורים למתבגרים מקבלים בנוסף לארגז הכלים הרגיל גם את כל הידע הדרוש על גיל ההתבגרות
בעידן החדש והמשמעות של להיות הורה למתבגר.
איפה זה פוגש את הנער/ה? ואיפה זה פוגש את ההורה?
הורים יקרים, האם אתם יודעים איך הילד בונה את עולמו?
מאין הוא לוקח את ההנחות הראשונות שלו על החיים?
האמונות האלה והפרדיגמות נקבעות בבית בגיל צעיר.
פרדיגמה : היא תבנית מנטלית שמורכבת מאמונות, דפוסים, ניסיון שנצבר ופרשנויות
ושולטות באופן בלעדי על תפיסת המציאות שלנו ההתנהגות שלנו והתוצאות שלנו.
“הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר דעה קדומה” א. אינשטיין.
למעשה הילדים לומדים מהבית כמעט כל דבר על מה זה העולם.
הם נחשפים לכך מרגע בואם לעולם ומשם לומדים:
מי זאת אמא? מה זאת אישה?
מה זה אבא? מה זה להיות גבר? איך אמא מתנהגת אל אבא?
האם הבית שלנו מכיל? מבין? מקשיב?
ואם מקשיב אז איך? שומע או מקשיב למילים לצורך? לעיניים שמבקשות חמלה? לשפת הגוף?
למי אני פונה כשקשה לי.? אני יכול לפנות לאמא ולספר לה או שאני חושש מהתגובה שלה?
(כי לפני שבוע כשסיפרתי לה על המריבה בבית הספר היא כעסה עלי וביקשה שאתרחק מהקבוצה
הזאת… ואני דווקא מאוד אוהב אותם.)
האם אפשר לדבר על הכול בבית שלנו?
יש נושאים שלא מדברים עליהם? למה אבא לא גר איתנו? מה קרה לשכן שנעלם ביום אחד? מותר
לספר שיש לי חברה?
יצחקו עלי?
ילדים מסתירים מהורים כישלונות, טעויות כי הם חוששים מתגובת ההורים, ואז כשההורה מגלה זאת
הוא נפגע וכועס כאחד.
בבית לומדים גם האם צועקים כשמתרגזים, מחטיפים לראשון שעובר על ידם או עוצרים וחושבים מה
אפשר לעשות.
ככל שההורים מודעים יותר, יש סיכוי רב שהתנהגויות מעצבנות יקרו פחות.
ככל שההורים יבינו מה לשנות בתגובות שלהם, הם יזכו להתנהגות אחרת מהילד.
לפעמים אנחנו חוזרים על אותה תגובה ואותה פעולה לאורך שנים , ושוכחים שלעשות עוד מאותו
הדבר לא יועיל. “אי שפיות, זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם, ולצפות לתוצאות שונות” א. איינשטיין
אמרתי לה לסדר והיא לא..
ביקשתי לסגור את המחשב והיא לא..
אז עם הכוונה והדרכה לומדים איך לעשות זאת אחרת.
מה חשוב ומה פחות?
והנה סיפור מהקליניקה על היציאה לחירות של ההורים של גילי.
פנה אלי זוג הורים לילדה בת 5
ילדה מקסימה, שמחה, גמולה. בסך הכל לא חווים בעיה.
אז למה פניתם אלי? אני שואלת
הגננת הפנתה את תשומת ליבנו לכמה דברים.
הקושי הגדול הוא בפרידה בבקר.
כל בקר בכניסה לגן, ממש קשה לה. היא מבקשת עוד חיבוק ועוד נשיקה ונכנסת ויוצאת ורצה אלינו
ומסרבת להיפרד. למרות שאחרי הפרידה היא נכנסת ומשתלבת בפעילות.
היא גם מבקשת שנבוא מוקדם וראשונים לקחת אותה.
כל בקר הוא עינוי לנו ..וגם עבורה.
אני: יש עוד משהו שאתם חווים בבית?
לא ממש , עונה האם.
אני: איך בלילה? לפני השינה.
אהה… כן הם עונים. זה ממש תרחיש סיוט. אבל כבר פיתחנו לנו שיטה. אמא או אבא שוכבים על ידה .
עד שהיא נרדמת. זה לוקח שעות. לפעמים אנחנו נרדמים איתה .
ואתם מרוצים מזה?
ממש לא, עונים ההורים. הלך כל הערב.
אני: אתם רואים את הקשר בין הבקר לערב?
והסברתי: גם הליכה לישון היא פרידה. פרידה מהיום, מהמשחקים, מההורים מהאח.
עבדנו על הקושי של גילי בפרידה. אבל לא רק של גילי. גם של ההורים.
איך ההורים עם פרידות? למי קשה? איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלהם?
למה ההורים של גילי לא יצאו אף פעם לבלות בנפרד ממנה לסוף שבוע?
מה הם חווים? ומה היא מרגישה בנושא?
כי כשלהורה קשה להיפרד הוא מעביר אפילו בסמוי מסר בעייתי לילד.
בדקנו יחד, איך גבולות מתקשרים לנושא. בעיקר הגבול האישי של ההורים.
בתהליך מסודר שלב אחר שלב, “גמלתי,” את גילי מקשיי הפרידה בבקר.
מתהליך הרדמה קשה ומתיש עבורה ועבור הורים.
הכלים ששירתו את התהליך מחולקים ל 3 שלבים:
ליווי ההורים וקריאה של המצב- מה זה גורם לילדה שלהם.
ליווי ותמיכה בתהליך השינוי.
ועבודה הדרגתית עם גילי על הרגלים חדשים ברורים .
את הצעדים החדשים עשו ההורים עם תמיכה צמודה.
בתקופה של פחות מחודש גילי נכנסת לגן בעצמה.
כבר נרדמת במיטה אחרי סיפור אחד וההורים פנויים להמשך הערב.
בפסח הזה ההורים של גילי לגמרי בני חורין והם אפילו יוצאים לחופשה קצרה לבד.
לפגישת ייעוץ ראשונית
השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם
שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה
יועצת הורים וזוגיות
אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק? מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות? "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?" גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?
הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?
אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.
יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.
בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.
כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
