מעוניינים בייעוץ ראשוני?

אל תחכו, השאירו פרטים ואחזור בהקדם:




    Israel win

    כשהילד שלי הופך למתבגר – איך לשמור על הקשר ולצמצם נזקים?

    “היא שונאת אותנו.” “היא קוראת לנו במילים לא יפות.” “היא מחפשת דרך לעזוב את הבית.” “אנחנו מיושנים, לא קשורים, ולא הוגנים.” אלה רק חלק מהתיאורים ששיתפו אותי הורים למתבגרת בת 15.

    “אנחנו מאבדים אותה.” “אנחנו באמת פוחדים שהיא תקום ותלך.”

    איך זה יכול להיות? איך ילדים שאנחנו כל כך אוהבים ומגדלים הופכים למרוחקים, מרדנים ולעיתים אף עוינים?

    למה זה קורה? אני שואלת את האם בזהירות:

    “למה היא לא לומדת?” האם משיבה: “קשה לה. היא רוצה עזרה, ואני מוכנה לתת לה – בתנאי שהיא תשקיע.”

    אז הכל מותנה? אני ממשיכה לשאול. האם מהנהנת בעצב: “היא מזלזלת בי, ואני בה. בעצם – להיפך.”

    זוהי דוגמה קלאסית לקונפליקט שבין הורים למתבגרים.

    ההורה רוצה דבר אחד, הילד רוצה דבר אחר. ההורה חושב על העתיד, הילד חי את ההווה. ההורה רוצה שלילד תהיה אחריות – אבל לא באמת

    מאפשר לו להיות אחראי. אז איך נבנה אצלו עצמאות?

    הורות בגיל ההתבגרות – אתגר אמיתי

    הרבה הורים עדיין דוגלים בגישה המסורתית: “ההורה יודע, ההורה קובע, הילד מבצע.”

    זה אולי עבד כשהילד היה קטן, אבל בגיל ההתבגרות זה פשוט לא עובד. להפך – זה יוצר התנגדות טבעית. ההורים לא מבינים שהמרד הוא חלק בלתי

    נפרד מההתפתחות של המתבגר.

    אף אחד לא לימד אותנו להיות הורים, ובטח שלא הורים למתבגרים.

    מה קורה בגיל ההתבגרות?

    גיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת הכוללת מספר תהליכים חשובים:

    • שינויים פיזיולוגיים – הגוף משתנה, מתארך, הופך לא-פרופורציונלי, וישנה

    התמודדות עם פצעי בגרות ושינויים הורמונליים.

    • התפתחות שכלית – המוח מתפתח, והמתבגרים נעשים מלאי מחשבות ופילוסופיות על החיים.
    • צורך בהכרה ובשייכות – דעת החברים חשובה יותר מדעת ההורים.
    • התגבשות הזהות – המתבגר שואל את עצמו: מי אני? מה אני רוצה? איך אני נתפס בעיני אחרים?

     

    • אהבות ראשונות וזהות מינית – לעיתים עם בלבול וחוסר ביטחון.

    בגיל ההתבגרות, העולם מציב בפני הילד דרישות להצלחה בלימודים והתמדה – וזה קורה בדיוק כשהוא חווה סערה רגשית. וכשיש גם הפרעת קשב וריכוז? האתגרים רק מתעצמים.

    ומה קורה להורים?

    לצד ההתמודדויות של הילד, גם ההורים חווים שינויים:

    • תחושת מיותרות – הילד כבר לא צריך אותם כמו בעבר.
    • אובדן סמכות – דעתם כבר אינה חשובה כמו דעת החברים.
    • פגיעה בזהות ההורית – חלק מההורים חווים את המצב ככישלון אישי.

    איך לעבור את גיל ההתבגרות בשלום?

    למרות האתגרים, ניתן לצמצם נזקים ולשמור על קשר טוב עם

    המתבגר. הנה כמה עקרונות מפתח:

    • שמרו על יחסים טובים – ככל שהקשר יישאר קרוב ומכבד, כך יוכל המתבגר להתמודד עם הקשיים בהמשך.
    • שוחחו בכבוד – שאלו לדעתו, הקשיבו לו, נסו להגיע להבנות.
    • שמרו על כבוד הדדי – אל תזלזלו בו, תנו לו תחושת ערך.
    • תנו לו עצמאות מדורגת – סמכו עליו, עודדו אותו לקחת אחריות.
    • תמכו בו גם כשנכשל – אל תשפטו, אל תאמרו “אמרתי לך”. במקום זאת, היו שם בשבילו.
    • היו מיכל מכיל – הקשיבו, תמכו, אל תמהרו לתת עצות.
    • ראו אותו כמי שנמצא בתהליך – בדיוק כמו שתינוק לומד ללכת, כך גם מתבגר לומד להתנהל בעולם
    • כבדו את הייחודיות שלו – אל תנסו להפוך אותו למי שאתם רציתם להיות. תנו לו להיות הוא עצמו.

    לסיכום

    גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת – אך גם הזדמנות. זוהי הזדמנות לבנות קשר משמעותי עם הילד שלכם, קשר שיישאר גם בבגרותו. עם קצת מודעות, גמישות ואמפתיה, אפשר להפוך את השנים הסוערות האלה לתקופה של צמיחה, קרבה וחיזוק הקשר המשפחתי.

    אתם לא מאבדים את הילד שלכם – הוא פשוט בתהליך הפיכתו לעצמו.

    לפגישת ייעוץ ראשונית

    השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם





      הסרטונים שלי

      לכל הסרטונים

      שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה

      יועצת הורים וזוגיות

      אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק?
      כשאנו לא מרגישים טוב אנחנו הולכים להיבדק אצל הרופא או כשיש לנו דילמות פיננסיות אנחנו מתייעצים עם בנקאי.
      מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות?
      מכאן הדרך קצרה. ריבים, צעקות, מילים לא יפות ובקיצור מהומת אלוהים שלא נזכור איך התחילה. מהומה שנמשכת ימים ואף שבועות. כל צד עם האגו שלו לפניו ולא מוכן לשמוע שום דבר אחר. אנרגיית החיים בבית משתנה- קמים בבוקר כעוסים, חוזרים כעוסים והילדים סופגים את הכל. האם זה מה שחלמנו עליו כשהקמנו בית משותף? איך חוזרים אחורה ממילים שחותכות קדימה?
      "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?"

      גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?

      הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?

      אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.

      יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.

      בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.

      כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
      דילוג לתוכן