מעוניינים בייעוץ ראשוני?

אל תחכו, השאירו פרטים ואחזור בהקדם:




    Israel win

    הורים, ילדים ומה שביניהם – הצורך שלנו והצורך שלהם

    האם הורות מיטבית היא האיזון בין הצורך של ההורים לזה של הילדים?

    אפשר לומר שמה  שמעניין את ההורים פשוט לא מעניין את הילדים?

    והאם תמיד זה היה כך?

    אתחיל מהסוף. תמיד היו צרכים שונים להורים ולילדים, אבל פעם הורים היו הורים וילדים היו ילדים.

    הגישה החינוכית הייתה שההורה יודע, ההורה קובע והילד מבצע. ורוב הילדים אכן צייתו לבקשה

    וביצעו. בד"כ עם המון כעס, כניעה ומרמור. ומי שהתנגד או התמרד, חטף. ילדים הבינו מהר מאד

    את התפקיד שלהם והמקום שלהם. דרשו פחות ולקחו חלק בעבודות הבית ואפילו בפרנסת

    המשפחה. .

     

    להורים היה פשוט יותר. התלבטו פחות והתחבטו פחות בדרך החינוך.

    זאת הייתה הדרך לחנך ילדים. כולל עונשים על אי ציות וגם מכות היו חלק מהחינוך ההורי.

    במאה השנים האחרונות חל שינוי בגישה לילד. אחד האחראים לשינוי הזה הוא התפתחות

    הפסיכולוגיה שזיהתה את צרכי הילד ועזרה לנו להבין התנהגויות של ילדים וצרכים של ילדים מעבר

    למחויבות ההורים לדאוג  למזון, קורת גג, מלבוש ובריאות.

    חלקכם אולי זוכרים עדין משפטים כמו: ככה זה בבית שלנו, או כל עוד את בבית הזה תעשי מה

    שאמרו לך…

    בעידן החדש יש ראייה אחרת שמתחשבת בצרכי הילד. הדאגה לנפש הילד חשובה לא

    פחות מהדאגה לצרכים בסיסיים. השינוי הזה מקשה על ההורים. כי בעצם לא לימדו אותנו הורות.

    התפקיד ההורי רחב וגדל. הורים של היום הם מורים וחברים ופסיכולוגים והורים.

    הפערים בין צורכי הילד לצורכי ההורים לא השתנו רק שהרבה יותר קשה למלא את התפקיד ההורי

    החדש בצורה מיטבית.

    השינוי כל כך גדול שאצל חלק מהמשפחות, הילד נמצא במרכז ומנהל את ההורים.

    אני מנסה לבדוק למה זה כ"כ קשה.  מה אני יכולה להוסיף מתוך הניסיון הרב שלי כמדריכת הורים ?

    בעיקר להתבונן במבט השונה שיש לכול אחד מהצדדים על המציאות.

     

    מה רוצים הורים?

    שהילד יתקלח ,שהילד ילך לישון בזמן, שיאכל, שיכין שיעורים

    שידבר יפה ,שלא יפטפט בשיעור, שיעשה בלי להתווכח.

    שיאסוף את הצעצועים, את הבגדים, שיגיע בזמן, שיבצע מה שמבקשים בלי לדחות

    שיודיע על אחור, שלא ישקר (בכלל איפה הוא למד את זה?.. )

    שעת שקט לעצמם

    קצת פרטיות

    נכון?

     

     

    והילדים…

    הם רוצים לחיות בעולם של הילדים, לשחק , לשמוח, לשקוע, לקום לרוץ.. כשמתחשק ולא כשמישהו

    אומר. לא תואם את חלום ההורים. ממש לא בא להם לאסוף, לנקות, לתרגל..

    הם מתעסקים  בבעיות שלהם ויש להם. ועבורם זה סוף העולם. לא תמיד המבוגרים מייחסים לכך

    מספיק חשיבות.

    כשחבר שלהם לא מזמין אותם למסיבה, כשחברה נוטשת, כשמישהו הלשין.. כשחברה הולכת

    לשחק עם בנות אחרות. חרב עולמם.

    ילדים זקוקים להורים להורים סבלניים, הם רוצים יחס ,הם זקוקים ליחס מכבד

    שמישהו יקשיב להם, יכיל אותם ובין לליבם.

    הם זקוקים לחום ואהבה ,לחיבוק ונשיקה.

    בלי שנחקור אותם, בלי ביקורת , לא תמיד רוצים עצות. רק שנהיה שם בשבילם. מחבקים ותומכים.

    ההבדלים מהותיים.

    הורה רוצה שקט  – ילד רוצה רעש

    הורה רוצה סדר  – ילד רוצה בלאגאן

    ילד זקוק להורה סבלני, שיקשיב לו, יכיל אותו, יתמוך בו.

    להורה אין זמן וסבלנות לכול זה.

    איך יוצרים את האיזון בין הצרכים השונים? ואיך מגשרים בין שני הצרכים:

    אז ראשית, הייתי שואלת את עצמנו (ההורים)..:

    כמה מהמאוויים של הילדים, ההורים  מצליחים לתת להם? מתי בפעם האחרונה ביליתם עם הילד שלכם?

    מה אתם יודעים ע החיים שלהם? מי החברים, מה הם אוהבים, על מה חולמים..

    מה נעים להם ולמה הם כועסים.

    נסו להיכנס  לרגע לנעליים שלהם, להתבונן בחיים שלהם ,יש סיכוי שתראו הכול מזווית אחרת.

    ממש כמו לראות את הים ממעלה ההר  אחרי שראינו אותו מהחוף.

    לעיתים קרובות תופתעו לגלות כי המעשים שלהם אינם מכוונים  נגדכם, זה מיועד להם..

    שיש סיבה לכול התנהגות.

    לפעמים זאת הדרך שאמרנו, לפעמים הציפייה, לפעמים לא הסברנו…לא הודענו בזמן.

    לעיתים אנחנו לא מעמידים גבול בצורה הנכונה או מבלבלים את הילדים  כי אנחנו לא מגובשים,

    ולא החלטיים. ולעיתים זה בכלל ניסיון של הילדים למשוך תשומת לב.

     

    למעשה, כולנו רוצים, שיכבדו אותנו, שיתייחסו אלינו שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.

    שגם כשלא מתחשק וגם כשלא עשינו וגם כשטעינו, לא ייפלו השמיים.

    כולנו רוצים להרגיש אהובים, נחוצים ויכולים.

    לנו ההורים יש תפקיד לאפשר לילדים את התחושות האלה. קיים סיכוי גדול שהילדים יחקו אותנו ויחזירו לנו יחס כזה.

    המטרה שלנו היא לשמור על יחסים טובים גם כשקשה. למצוא את המפתח הנכון ללב של כל אחד

    מהילדים, ולבדוק למה הילד לא משתף פעולה.

    במערכת יחסים טובה ילדים נענים לבקשות של ההורים.

    תהיו איתם, תגלו אותם ותגלו ביחד את הדרך.

     

    איך בונים יחסים טובים?

    איך מפתחים תקשורת עם הילדים?

    איך מוצאים את האיזון בין הצורך שלהם ל צורך שלכם?

    אני פה לתת תשובות וכלים .

     

    לייעוץ וקבלת הדרכות הורים מקצועיות – צרו קשר

     

    לפגישת ייעוץ ראשונית

    השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם





      הסרטונים שלי

      לכל הסרטונים

      שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה

      יועצת הורים וזוגיות

      אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק?
      כשאנו לא מרגישים טוב אנחנו הולכים להיבדק אצל הרופא או כשיש לנו דילמות פיננסיות אנחנו מתייעצים עם בנקאי.
      מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות?
      מכאן הדרך קצרה. ריבים, צעקות, מילים לא יפות ובקיצור מהומת אלוהים שלא נזכור איך התחילה. מהומה שנמשכת ימים ואף שבועות. כל צד עם האגו שלו לפניו ולא מוכן לשמוע שום דבר אחר. אנרגיית החיים בבית משתנה- קמים בבוקר כעוסים, חוזרים כעוסים והילדים סופגים את הכל. האם זה מה שחלמנו עליו כשהקמנו בית משותף? איך חוזרים אחורה ממילים שחותכות קדימה?
      "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?"

      גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?

      הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?

      אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.

      יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.

      בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.

      כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
      דילוג לתוכן