מתבגרים והצבת גבולות – האם הבעיה היא בגבולות? למה זה נעשה מסובך.

“תחזרי בשעה 12 ולא מאוחר יותר” , “אתה לא יכול ללכת עכשיו לחבר, יש לך שיעורים”. הצבת גבולות מול המתבגרים הוא נושא מורכב ולא ברור. אם בעבר היה ברור כי ההורה משרטט גבול מסוים והילד חייב לעמוד בו ללא כל ויכוח, כיום, ההורות העכשווית הגישה השתנתה והיא נתמכת בגישות חינוכיות תואמות לעידן החדש.  תשומת הלב נתונה בשיח זה לא אל הגבול, אלא על היחסים של הורים וילדים ולכן שיתוף, התייעצות ופתיחות הם חלק מהאלמנטים המרכזיים שעומדים בשיח על גבולות. כילדים קטנים, ההורים בעלי שליטה גדולה יותר בהצבת הגבולות, אך בגיל ההתגברות הדברים משתנים וחשוב לתת את המקום לכך. הצבת גבולות בגילאים האלו, מתייחסת לשלושה מעגלים שונים, בהם השליטה של ההורה משתנה ביחס אל השליטה של הילד בהצבת הגבולות.  המעגל הראשון מתייחס לגבולות של ההורים, הנוגעים לנושאים של בטיחות או סכנות, שמטרתם לשמור על המתבגרים. אלו הם גבולות שההורים שמים ללא כל עוררין וברור כי למתבגר אין בחירה – נהיגה מסוכנת, הליכה למקומות מסוכנים או השתתפות בפעילויות מסכנות.

המעגל השני -הורים ומתבגרים קובעים יחד דברים. המתבגרים הם יצורים חברתיים והם זקוקים לקשר חברתי, ב”חברת השווים”  הם מקיימים  שיח עם בני גילם, על חוויות ונושאים המעסיקים אותם בגיל זה. לכן, הצבת גבולות בנושאים כמו עישון, שתיה, יציאות עם חברים ושעות חזרה הבייתה הם נושאים שאת הגבולות להם שמים ההורה והמתבגר יחד. זה לא מובן להרבה הורים, אבל כדי להגיע לשיתוף פעולה חשוב להתחשב בדעתו של המתבגר. שיח מקדם, שיתוף הצרכים והרצונות של שני הצדדים ומשא ומתן הם דרכים המאפשרות להגיע להבנה יחד איפה הגבולות עוברים. פתיחות השיח מול המתבגר והקשבה לרצונות שלו תוכל למנוע את המרד והמריבות הנובעות מגבולות שלא מתאימים לו. המטרה היא לגשר בין הרצון של ההורה לרצון של הילד בכדי להגיע לעמק השווה.

החלק השלישי הוא המקום בו הילדים יכולים להחליט עבור עצמם – בחירת חוגים, חברים, הדרך בה בוחר המתבגר לסדר את החדר (אם בכלל) והשליטה בטריטוריה הפנימית. חשוב לדבר על ההפרדה בין המרחב האישי של הילד אל המרחב הציבורי והמשותף בבית בכל הנוגע לסדר, אך שחרור השליטה מצד ההורים ומתן הזכות למתבגר לשים לעצמו את הגבולות שלו במרחבו הפרטי נותנת לו מרחב לגילוי עצמי לצד הגבולות הברורים שקיימים בחייו. “החופש לחיות הוא בתוך הגבולות”. אלפרד אדלר.