ילד שלא משחק עם אחרים

"הילד שלנו לא משחק עם ילדים אחרים, גם הגננת אומרת שהוא כל הזמן לבד!" – כששיחת טלפון מהורה נפתחת כך, יש לי רגע של כיווץ בלב. אני יודעת שניתן לשנות את המצב, ואפילו תוך זמן קצר יותר מכפי שנהוג לחשוב, אבל אי אפשר שלא להזדהות עם המצוקה של הילד שעוברת גם להורים.

חשוב להדגיש שזו לא בהכרח בעיה. לכן קודם כל אני דואגת לקבל תמונת מצב מקיפה יותר: הגיל של הילד, הסביבה שלו, הגורמים להתנהגות ועוד. לאחר מכן אני יכולה לשרטט להורים את המסלול שיוביל למציאות אחרת, ועוד קודם לכן תוכלו למצוא כאן בעמוד מידע מקיף ומועיל.

ילד שלא משחק עם אחרים – מה גורם לילד או ילדה להימנע מחברת בני גילם?

הסיבות שגורמות לילד או ילדה לא לשחק עם אחרים מגוונות. בחלק מהמקרים זהו מבנה אישיותי. יש ילדים בעלי אישיות אינטרוברטית (מופנמת), והם זקוקים ליותר זמן עם עצמם מאשר עם בני גילם. ריבוי גירויים לא גורם להם להנאה, אלא להפך. יש מקרים שבהם הילד רוצה לשחק עם חברים, אבל לא יודע איך לפתח שיחה או להצטרף לקבוצה. כלומר, הסיבה היא היעדר מיומנויות חברתיות.

סיבה אפשרית נוספת היא פחד מדחייה. בדרך כלל מצב כזה נוצר בעקבות חוויות קודמות שליליות שכללו דחייה, לעג, ריב או כל אירוע אחר שהילד או הילדה לא ידעו איך להתמודד איתו והובילו אותו להימנע ממשחק עם אחרים.

לעיתים ילד שלא משחק עם אחרים הוא ילד בעל חרדה חברתית, כלומר אי נוחות של ממש בקרבת בני אדם נוספים. גם קשיים התפתחותיים אחרים – קושי בוויסות רגשי, הפרעות קשב וריכוז, עיכוב שפתי – עלולים לבוא לידי ביטוי גם בהתבודדות.

משחק עם אחרים בהתאם לגיל – מהו הסטנדרט המקובל?

 גיל שנתיים-שלוש – בגילאים אלה ישנה התחלה של משחקים עם ילדים אחרים. בדרך כלל בשלב ההתפתחותי הזה הילדים נמצאים בקרבת בני גילם, אבל כל ילד משחק עם עצמו, במקביל לחבריו.

 גיל 4-5 – בשלב הזה כבר אפשר להבחין במשחקים משותפים. כך למשל ילדות וילדים יכולים ליצור ביחד עולם בדיוני ולהתמסר אליו, מתרגלים משחק בתורות (גם אם לפעמים ההמתנה מאתגרת…), מפגינים תיאום, מתנהלים לפי כללים שמקובלים על כל הקבוצה וכו'.

גיל 5-6 ומעלה – בגילאים האלה אינטראקציות חברתיות הופכות למשמעותיות יותר עבור רוב הילדים. אם ילד או ילדה נמנעים באופן עקבי מקשר עם בני גילם, לא יוזמים פעילויות משותפות ולא נענים להצעות להצטרף למשחקים, זהו סימן לכך שנדרשת תשומת לב לנושא, כולל סיוע מקצועי.

איך הורים יכולים לעזור כשיש ילד שלא משחק עם אחרים?

ילד או ילדה שלא משחקים עם אחרים עלולים לחוות מצוקה של ממש. האחריות ההורית מחייבת כמובן הושטת עזרה. בהמשך העמוד מפורטות כמה דרכי פעולה אפשריות שכל הורה יכול לנקוט בהן, אבל לפני זה חשוב לי להדגיש שהמפתח הוא סבלנות.

אל תפעילו לחץ על הילד ("אתה חייב ללמוד לשחק עם חברים"), אל תתייגו אותו, אל תשוו אותו לאחרים ("למה כולם משחקים יחד ורק אתה לבד?") ואל תבקרו אותו.

רק אמפתיה אמיתית, פעולה הדרגתית וכאמור סבלנות יכולות לשנות את המציאות – ומהניסיון שלי השינוי בהחלט אפשרי.

קודם כל שיחה, בכנות ובעדינות

הפעולה הראשונה המומלצת להורים לילד או ילדה שלא משחקים עם אחרים היא שיחה. רצוי שהשיחה תתבסס בעיקר על קשב לילד. אם קשה לו לשתף, נסו לעודד אותו, בעדינות. קחו בחשבון שילדים שמרגישים מוגנים ובטוחים מרגישים בנוח לספר גם דברים שהם מרגישים קושי איתם. לעומת זאת, ביקורת, ואפילו מרומזת, עלולה לנעול את הילדים.

היו גם אתם כנים: ספרו לילד שזה צובט לכם בלב לדעת שקשה לו. למעשה, עוד לפני עצות או הכוונה, כדאי פשוט להיות עם הילד. למשל, לשאול אותו מה הוא רוצה, האם חיבוק יכול לעזור, האם יש משהו אחר. גם אם בנקודת הזמן הנוכחית הילד לא רוצה עזרה או התערבות, רצוי לשדר לו שאתם סומכים עליו, שאתם יודעים שהוא יכול להסתדר גם בלי הייעוץ שלכם. הבהירו לו שאם בעתיד הוא כן ירצה עזרה, אתם תמיד תשמחו לסייע.

באופן כללי ההמלצה שלי להורים, על בסיס ניסיון של שנים רבות מאוד וליווי לא מעט משפחות שהתמודדו עם מציאות כזאת, היא להיות מיכל. קודם כל תכילו, הכל, וכשזה יקרה והילד ירגיש בכך, תוכלו לעזור לו באמת.

תרגול מיומנויות חברתיות

אחת הסיבות להימנעות ממשחקים עם אחרים היא כאמור מיומנויות חברתיות לקויות. במקרה כזה, ההורים יכולים לחזק את המרכיב הזה אצל הילד או הילדה. הדרך היעילה ביותר (וגם המהנה ביותר): פשוט שחקו עם הילדים. כל משחק – בבית, בגינה – יעזור לילד לפתח את המיומנויות החברתיות. זו גם הזדמנות מצוינת בשבילכם לראות איך הוא מתנהל תוך כדי משחק: משתף פעולה? מחכה בסבלנות לתור שלו? מכיל הפסדים, או מגיב באופן לא נכון (כעס / התרחקות / בכי)?

אם הילד או הילדה פועלים בדרך שתרחיק מהם חברים, למדו אותם – שוב, בעדינות וללא ביקורת – איך להגיב נכון לכל סיטואציה. עם תרגול שמתבצע מתוך אהבה והכלה, אפשר לשדרג באופן משמעותי את המיומנויות החיוניות לאינטראקציות עם חברים.

החשיבות של הדוגמה ההורית

כשהורים מרבים לארח, לילד יש שלל הזדמנויות לראות את ההורים מתנהגים בחברה. באופן דומה טיולים עם משפחות אחרות חושפים את הילד לאינטראקציות כאלה, והדוגמה שהוא מקבל מההורים יכולה לחזק גם אצלו את המוטיבציה לשחק עם אחרים.

כמו כן הורים יכולים ליזום אירוח, כמובן בהסכמת הילד. רצוי להזמין ילד אחד אליכם, כך שהילד שלכם ירגיש בטוח, ובמידת הצורך תוכלו לתווך סיטואציות שונות וללוות את המפגש על-מנת שהוא ייצר חוויות חיוביות.

העלאת הדימוי העצמי של הילד

דגש חשוב נוסף עבור ילד שלא משחק עם אחרים הוא העלאת הדימוי העצמי שלו. ילד עם דימוי עצמי נמוך עלול לחשוש מפני דחייה, וכלל לא לנסות לגשת לאחרים. כדי להקנות לילדים תחושת ביטחון, מומלץ להורים לעודד אותם בכל פעם שהם מצליחים להתמודד עם קושי שלהם – פרגון אותנטי ומפורט ככל האפשר.

דרך נוספת היא לעזור לילדים למצוא משהו שהם טובים בו, כמו למשל כדורסל או אפייה או בניית טיסנים, ולעזור להם להביא לידי ביטוי את היכולות. חשוב מאוד לתת לכל ילדה וילד תחושת משמעות בבית ובמשפחה, וגם להקדיש לפחות פעם בשבוע זמן איכות ספציפי לכל ילד.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

הורות היא אחריות עצומה, וכדי לעמוד באחריות נדרשים כלים. זו המהות של הליווי המקצועי שאני מציעה למשפחות – הענקת כלים מותאמים לילד או לילדה הספציפיים ולהורים. כלים שמחזקים את הילדים, כך שתוך זמן לא רב גם הילד שלכם ישחק עם אחרים וייהנה מכל אינטראקציה.

אם הילד שלכם מתבודד או מתקשה להשתלב בחברת בני גילו – אתם לא לבד, ויש דרך לצאת מהמעגל הזה. בליווי מדויק, בגישה אמפתית ובקצב שמתאים לכם, אפשר לעזור לילד לצמוח חברתית, לבנות ביטחון, ולגלות את הכוחות שכבר טמונים בו. אני מזמינה אתכם לשיחת היכרות, בה נבחן יחד את התמונה המלאה ונבנה תכנית מותאמת שתאפשר לכם לראות שינוי אמיתי – לפעמים הרבה יותר מהר ממה שחשבתם.
מוזמנים להשאיר פרטים כאן באתר ולצאת יחד לדרך.