חייגו:
מתבגרים זה סיפור ארוך..
בקר יום ראשון. טלפון. “תוכלי לקבל אותי היום? ממש דחוף”.
כמה שעות מאוחר יותר היא הגיעה.
אמא של דניאלה, (שם בדוי) נערה בת 17 :
“ביקשתי להגיע אליך היום , כי אני כועסת, רותחת. הבת שלי עברה כל גבול. מצדי שתארוז תיק
ותלך מהבית. ככה אינני מסכימה להמשיך. או שהיא מתנהגת לפי חוקי הבית או שהיא הולכת ממנו.
כך נפתחה השיחה עם האם שהגיעה אלי נסערת וכואבת.
אני שואלת: מה קרה?
“בשישי אחרון היא אמרה לי שהיא הולכת לישון אצל חברה, ומסתבר שהיא שיקרה. היא הלכה לישון
אצל החבר שלה. האחד שאני לא סובלת ולא מסכימה שתישן אצלו.
זה לא בא בחשבון מבחינתי. כולה 3 חודשים ביחד וכבר צריכים לישון יחד? היא יודעת שאני לא
מרשה ובכל זאת הלכה אליו. והכי מרגיז שהיא שיקרה. את זה אני בכלל לא מבינה.
אנחנו בית פתוח. מדברים על הכול, אבל לא מרשים הכול. יש גבולות ויש מגבלות.
אם זה לא מתאים לה היא מוזמנת לעזוב.
אני לא מבינה איפה טעיתי ולא מבינה למה היא צריכה לשקר. אני באמת לא מבינה למה שיקרה לי”.
סיטואציה מורכבת ולא נעימה מעולמם של הורי מתבגרים. קשה להורה, קשה למתבגר. לילד.
כל המשפחה באווירה של רוגז וכעס
והמצב גורם לכל הצדדים להגיד או לעשות דברים שלא נוכל לקחת חזרה. כמו: “תארזי תיק, את
יכולה ללכת”
משפט שהורים אומרים מתוך כעס, מבלי לחשוב על ההשלכות. כבר פגשתי הורים שאחרי משפט
כזה, חיפשו את הילד במשך כמה שבועות.
מה עושים?
הורות היא משימה מורכבת ומאתגרת הכוללת איזון בין רצון ההורה לרצון הילד. חלק מההורים
מאמינים שאין להתחשב בדעתו של ילדם בעוד שאחרים מאמינים לתת לילדם יותר אפשרויות בחירה
וחופש.
אמא של דניאלה סבורה שהם מציבים את הגבולות בבית שלהם והם דנים בכל דבר בגלוי עם ילדם,
אבל הם גם מבהירים שהם מקבלי ההחלטות הסופי. היא הגיעה אלי עם גישה מאד ברורה ובלתי
מתגמשת: “בעולם המודרני אבדה הסמכות ההורית” “אני לא חברה שלה ואני לא אדון בכל גחמה
שמתחשקת לה”.
עם זאת, היא מבקשת עצה מכיוון שהבת שלה שיקרה לה והלכה לישון אצל החבר שלה ללא
הסכמתה ובניגוד לרצונה. מה שגרם לה להרגיש מושפלת וחסר אונים.
אולי זה הזמן לבחון כמה שאלות לגבי הגישה ההורית? שכבר ידוע שאם משהו אינו עובד לנו, כדאי
לבחון דרך חדשה? כי לחזור על אותו הדבר ולצפות לשינוי זה לא באמת עובד.
דיברנו.. במהלך הפגישה ובמפגשים הבאים, פתחנו וקילפנו כמו בצל את כל מה שהרכיב את
הרגשות של האם, ניסינו לגעת במספר בנושאים שיכולים לשפוך אור על המצב אליו הגיעה
האם, ראייה רחבה של התמונה. חוקים וחולשות של הילדה, הסיבות לשקרים, הכרת גישות הוריות
שונות יתרונות וחסרונות. ועבדנו על שיפור היחסים דרך שיפור התקשורת.
חשוב לזכור שכל משפחה היא ייחודית ואין גישה חד-משמעית להורות.
עם זאת, בניית אמון ותקשורת פתוחה עם הילדים, יכולה לסייע רבות בהימנעות ממצבים כאלה.
כשהילד שלנו נאלץ לשקר או להסתיר, משמע שאין תקשורת פתוחה, יש שיח חד צדדי. ההורה קובע
והילד מבצע!
כמה נקודות לגבי תקשורת מיטיבה או מה חשוב כדי לשפר את התקשורת?
☺ יכולת הקשבה. היכולת להקשיב למילים, לצורך
☺ התחשבות ברגשות הילד ,התחשבות בדברים שחשובים לו
☺ הכלה והבנה. (לא תמיד הסכמה)
☺ כבוד הדדי
☺ לסמוך
☺ לאפשר
☺ להאמין בילד
☺ גמישות
☺ לא להכניע ולא להיכנע!
☺ שיח פתוח ומתחשב בו ההורה והילד ידברו וינסו להגיע למשהו מוסכם מתוך הבנה זה את זה.
חשוב גם לקיים מערכת ברורה של כללים וגבולות בבית, אך גם להיות מוכנים להקשיב
לנקודת המבט של הילד ולנהל דיאלוג כדי להגיע לפתרון מוסכם.
לעיתים קרובות ,התפקיד ההורי הוא להיות כמו לוליין בקרקס שבכל רגע נתון יתפוס את הילד כשהוא
נופל מהחבל.
אם גם אתם מסתובבים מתוסכלים וחסרי אונים, אני פה כדי לעזור לכם לקבל תשובות לשאלות וכלים
על מנת לשפר את התקשורת עם הילדים ואת היחסים שלכם איתם.
לא מבטיחה שתהיו לוליינים, אבל תגיעו לשיתוף פעולה נעים ומכבד.
לפגישת ייעוץ ראשונית
השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם
שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה
יועצת הורים וזוגיות
אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק? מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות? "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?" גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?
הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?
אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.
יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.
בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.
כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
