אף אחד לא נולד הורה

השבוע פרסמה גליה עוז (סופרת) בתו של עמוס עוז (סופר) ספר פרי עטה ושמו “דבר שמתחפש

לאהבה”  .בספרה מספרת גליה עוז, כי אביה, התעלל בה בילדותה, היכה אותה, קילל והשפיל, וכי

ההתעללות הנפשית נמשכה גם עד יום מותו. למידע על הדרכת הורים פנו אליי

הפרסום הנ”ל היכה גלים בקרב רבים מקוראיו של עמוס עוז, וכן משאר חלקים בציבור הישראלי.

זה לא פרסום ראשוני על הורים מתעללים בכלל וגם לא של אנשי מקצוע שנתפסים כייחודיים

בתחומם. גם ד”ר ספוק שהיה מורה הדרך להורים רבים בשנות ה שישים והשבעים, נתבע ע”י ילדיו

בבגרותם.

אין במאמר זה לבקר או לשפוט מי מהצדדים. אלא להעלות שוב את סוגיית ההורות.

השאלה העולה בעיקר היא:  הייתכן?

ואני גם עונה לעצמי: כן. בטח שייתכן.

מי אמר שכישרון  בתחום מסוים, או בעל מקצוע  נפלא, מבטיח גם הצלחה בזוגיות או בהורות?

יש אנשים שעדין חושבים שהורות היא רק כישרון מולד.. או אינטואיציה.

אני פוגשת לפחות פעם בחודש הורים שכ”כ נבוכים ומצטערים.

ואני פוגשת גם הורים שאומרים: “הילד שלי!  ואני אחליט בשבילו מה טוב ומה נכון”.

איך מגדלים ילדים? למה הם זקוקים? מה עושים כשהילד שלנו לא מגשים את הציפיות שלנו, או את

החלומות שלנו?

כשהילד שלנו פועל עפ”י הדרך שחלמנו, אנחנו כ”כ גאים בו ומאושרים. הילד הזה מגשים לנו את כול

החלומות. אבל מה קורה כשזה לא עובד כך? כשהילד שלנו שונה ממה שהחלטנו עבורו?

בעצם למה אנחנו מצפים שהילד יהיה כזה או אחר?

אתחיל מהעובדה שבאמת לא מלמדים אותנו הורות. אין שום חוק שמונע הורות בגלל אי למידה את

התחום. גם אין רישיון להורות. אפשר ללמוד מבחירה.

אבל אף אחד לא חייב בכך עפ”י חוק.

המודל להורות נלקח בד”כ מהדרך בה גדל אותו הורה. לפעמים מחקים את ההורים שלנו ולפעמים

מחליטים לפעול בדיוק הפוך מהם.

אז למה אנחנו מצפים מהילדים שלנו שיהיו דבר זה או אחר?

אצל חלק מהאנשים הילדים הם כרטיס הביקור שלהם. הצלחה של הילד היא הצלחה שלהם. ואם

הילד לא מצליח? או אז, האכזבה משפיעה על היחסים והופכת להיות  אהבה על תנאי.

אתם אהובים כשאתם ממלאים את הציפיות.

חלק אחר מגיע להורות בהנחה שהילד שייך להם וצריך לפעול בדיוק במתווה שהם מכינים לו.

“כול עוד אתה בבית הזה, אתה תציית לנו”. “אנחנו ידעים הכי טוב מה טוב לך”.

ויש הורים שמקווים לערוך תיקון לילדותם דרך הילד. אם הייתי התלמיד החלש,  אני ארצה שהילד

שלי יהיה הראשון בכיתה. או “חלמתי להיות כדורסלן ואתה בני תגשים זאת”.

הורות היא כבר מזמן יותר מעוד “וי” בחיים.

הורות היא מקצוע, הורות היא תפקיד.

אנחנו פונים לעזרה וייעוץ כמעט בכול תחום.. בעיצוב השמלה, בעיצוב הבית, באפייה..

אנחנו רצים למרפאה להיוועץ ברופא ופונים לעורכי דין במידת הצורך.

אז איך זה, שעדיין לא לומדים הורות? ואיך מבינים את התנהגויות של ילדים ואת הצורך שלהם?

ומתי נבין ולא כקלישאה שכול ילד הוא עולם ומלואו, יחיד ומיוחד במינו?

ילדים זקוקים להרגיש אהובים ללא תנאי.

ילדים צריכים הרבה חום וחיבוקים, וגם תשומת לב , רק לא יותר מדי.

ילדים צריכים להרגיש יכולים ונחוצים.

ילדים צריכים המון עידוד ותמיכה, וחיבה וחמלה.

לאפשר להם להיות הם בהפרדה מאיתנו

ילדים הם בני אדם קטנים שיש לנהוג בהם בכבוד.

שימו לכם למטרה להתבונן בהורות שלכם ולבדוק ממה מרוצים ומה הייתם רוצים לשנות.

שושי הרשקו יועצת הורים ומשפחה