שקרים אצל ילדים – למה זה קורה ואיך מתמודדים?

רוב הילדים, אם לא כולם, משקרים. התופעה נפוצה בכל הגילאים, כבר מסביבות גיל שנתיים, כך שאין כמעט הורה שלא נדרש להתמודד עם אי אמירת האמת. מעבר לצרת רבים שיכולה לפעמים להוות נחמה מסוימת, יש גם הורים שמעודדים את עצמם בדרך אחרת: שקרים, ובפרט מורכבים או "מוצלחים", מעידים על יכולות קוגניטיביות גבוהות.

גם אני נוהגת להרגיע הורים שמבקשים עזרה בעקבות שקרים של ילדיהם: כפי שאנחנו המבוגרים נוטים לעיתים לשחק עם האמת, כך גם ילדים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהורות היא אחריות עצומה. כדי להגן על ילד או ילדה מפני נזקים שונים, נדרשת ידיעה של האמת, כל האמת ורק האמת. לכן, חשוב לדעת לזהות שקרים אצל ילדים, להבין למה זה קורה ואיך לטפל במצב. כאן בעמוד תמצאו מידע רלוונטי שמבוסס על ניסיון שצברתי לאורך למעלה מ-20 שנות הנחיית הורים.

למה ילדים משקרים?

יש שני סוגי שקרים אצל ילדים: בגיל הרך, עד גיל ארבע לערך, ילדים לא תמיד מבדילים בין מציאות לבין דמיון, ולכן עשויים להמציא דברים בלי להיות מודעים לכך שמדובר בשקר.

בהמשך, השקרים הופכים למודעים. כלומר, הילד או הילדה מבינים היטב מהי אמת ומהי בדיה, ובוחרים להמציא סיפור מסיבה מסוימת.

הגורמים הנפוצים ביותר הם פחד מתגובת ההורה, צורך בתשומת לב והגנה עצמית במקרים שבהם הילד מבין שלא עמד בציפיות ממנו. עוד סיבות אפשריות יכולות להיות רצון להרשים, בעיקר חברים, ושאיפה לשמור על פרטיות (במיוחד בגיל ההתבגרות, אבל גם בשלב מוקדם יותר).

מתי הפחד מההורה מייצר שקר?

אחד הגורמים הנפוצים להופעת שקרים אצל ילדים הוא כאמור פחד מתגובת ההורה. למשל, כשילד או ילדה חוששים מעונש אחרי שהפרו את הכללים המקובלים בבית. דוגמה נוספת היא ילד שרוצה לשחק במחשב ואמא שלו שואלת האם סיים את שיעורי הבית. עבור ילד במצב כזה הבחירה לשקר, כדי לזכות בסיפוק מיידי, היא די טבעית.

במסגרת ליווי הורים שמחפשים פתרון לבעיית השקרים, אני מקפידה להפנות זרקור גם להתנהגות שלהם. הסיבה לכך היא שהמוטיבציה של ילדים לשקר גדלה כשהם מרגישים שהיחסים בבית הם "על תנאי". למשל, ילד שמרגיש אהוב רק כשהוא משיג ציונים גבוהים או מצטיין באופן כללי. או ילדה שמרגישה אהובה רק כשההורים גאים בה, אבל לא מרגישה ככה כשההורים מתאכזבים ממנה.

ילד או ילדה שלא עומדים בתנאי, ישקרו כדי להגן על עצמם. שקרים כמנגנון הגנה יופיעו גם כשהילד יודע שטעות או כישלון יובילו לצעקות, עונש או נזק אחר מבחינתו.

השפעת הסביבה על האופן שבו ילדים לומדים לשקר

בגיל צעיר מאוד ילדים כאמור מערבבים דמיון ומציאות. כשהם גדלים, הם לומדים להבחין בין שקר ואמת, ולומדים גם לשקר. רוב השקרים נלמדים מההורים ומהסביבה הקרובה.

ההתחלה היא שקרים "לבנים": "תגיד לשכנה שאני לא בבית", "אל תגידי לאח שלך שקניתי לך גלידה", "כשסבתא תבוא, אל תספרו לה שהיינו בשבת בים" וכו'.

כל אלה אולי שקרים לא מזיקים, ואפילו מונעים עוגמת נפש מאחרים, אבל במקביל הילד קולט שאמא או אבא לא תמיד אומרים אמת. אם לאמא או אבא מותר לשקר, הילד מרגיש שגם הוא יכול ומאמץ את דפוס ההתנהגות.

שלב ראשון בהתמודדות: לנטרל את הרגשות

הורים רבים נפגעים כשהם מגלים שהילד או הילדה שיקרו להם. שקרים אצל ילדים מייצרים לא רק כעס, אלא גם אכזבה קשה. יש הורים שאפילו מרגישים נבגדים. אני תמיד מציינת בפני ההורים שני דברים: קודם כל, שקר הוא התנהגות אנושית נפוצה מאוד, במידה רבה טבעית.

הדבר שני הוא שתגובה רגשית עלולה להחמיר את המצב. לעומת זאת אמפתיה, שנובעת מתוך ההבנה שאין אדם שאף פעם לא משקר, ומתוך הזדהות עם הקושי של הילד לומר את האמת בסיטואציה הספציפית, עוזרת לילד להרגיש פחות לחץ, וכך גם להרגיש בטוח יותר לומר את האמת. בנוסף אני ממליצה להצביע על העובדות, בעדינות, כדי שלילד או לילדה תהיה הזדמנות להתוודות.

איך למנוע שקרים אצל ילדים?

נקודת המוצא לשינוי המצב היא ההבנה שהשקר הוא הדרך של הילד או הילדה להתמודד עם המציאות. בהתאם הפתרון הנכון הוא בירור לעומק של הגורמים לשקרים, והתייחסות אליהם. כשההורים מייצרים מציאות שונה, במקביל מלמדים את הילדים לפתח דרכים אחרות להתגבר על קושי, קרוב לוודאי שהילד יפסיק לשקר.

במיוחד אני ממליצה על יישום הצעדים הבאים:

* הסברים ברורים – לגבי חשיבות לקיחת האחריות על כל מעשה, גם אם הוא שלילי, וגם על כך שהאמת תמיד מתגלה בסוף.

* מתן תשומת לב מספקת לכל ילד – ילדים שזוכים לתשומת לב רבה, לא יחפשו אותה דרך שקרים.

* דוגמה אישית – לא לשקר בשום צורה, גם לא "שקר לבן". אני מודעת לכך שזו משימה לא פשוטה, אבל לפחות בסיטואציות שמעורבים בהן הילדים חשוב מאוד להימנע מאי אמירת אמת.

* אהבה ללא תנאי – הורים שמקבלים את הילדים שלהם בכל מצב, גם כשהם טועים או נכשלים, מעניקים להם ביטחון עצמי אמיתי. הביטחון באהבה, ובעצמם, הופך את השקרים למיותרים.

בית שהוא עוגן בטוח

נתן יהונתן כתב ש"בית הוא מקום שאם אתה צריך לשוב אליו – תמיד פתוחה בו דלת לרווחה". האמת הזו תקפה במיוחד עבור ילדים, גם כשהם משקרים. כשהילד יודע שתמיד יש לו מקום לחזור אליו בביטחון, גם אם נכשל או טעה, או אפילו עבר ביודעין על כללי הבית, הוא ילד שאין לו מוטיבציה לשקר.

זה גם הדגש החשוב ביותר במסגרת ליווי הורים שמבקשים עזרה בהתמודדות עם שקרים אצל ילדים: כשאתם יוצרים בית שהוא עוגן בטוח, לילדים יש ביטחון מלא, אמיתי, והם לא יחששו לומר את האמת.