כסיסת ציפורניים אצל ילדים – תופעה מוכרת עם פתרון מעשי

אחד מכל 3 ילדים כוסס ציפורניים. גם אם התופעה שכיחה מאוד, כמובן שלא כדאי להתעלם ממנה או להאמין שהיא תחלוף מעצמה עם הזמן. הכרסום המתמיד של הציפורניים מזיק להן, ובנוסף הוא מעיד כמעט תמיד על מצוקה רגשית. לכן חשוב לעזור לילד או לילדה לשנות את ההרגל הבעייתי. חשוב לי לציין שזוהי בהחלט בעיה שיש לה פיתרון, ושהפיתרון משפר את איכות החיים של הילדים באופן כללי. כאן בעמוד תמצאו מידע מקיף אודות כסיסת ציפורניים אצל ילדים, כצעד ראשון בדרך לשינוי המבוקש.

כסיסת ציפורניים אצל ילדים – למה חשוב לעזור לילדים להיגמל?

כסיסת ציפורניים אולי לא מסוכנת לילד אבל בהחלט מזיקה לו. קודם כל, ייתכנו פצעים בקצות האצבעות ואפילו זיהומים. מעבר לפגיעה הפיזית ולתחושת הכאב, ציפורניים אכולות אינן אסתטיות, וכתוצאה מכך הילד עלול לפתח דימוי עצמי ירוד וגם להיות חשוף ללעג.

עוד כדאי לדעת שבחלק מהמקרים כסיסת ציפורניים אצל ילדים מוגדרת כהתנהגות כפייתית. ליתר דיוק, חלק מתופעה נרחבת יותר שנקראת BFRB (ראשי תיבות של הביטוי Body Focused Repetitive Behavior – התנהגות כפייתית אשר ממוקדת בגוף). המענה למצב כזה הוא טיפול רגשי עמוק. בזכות הגמישות שמאפיינת את הילדים, ניתן להגיע לתוצאות מצוינות בזמן קצר.

למה ילדים וגם בני נוער כוססים את הציפורניים?

ילדים רבים נוהגים כאמור לכסוס ציפורניים. התופעה נפוצה גם בגיל ההתבגרות, כשלפי הערכות שונות השכיחות שלה בגילאים האלה מגיעה לכ-40%.

מהניסיון שלי וגם ממחקרים בתחום, יש מספר גורמים אפשריים לכסיסה: לפעמים הסיבה היא שיעמום וקושי למצוא עניין בסיטואציות שונות, לעיתים ההרגל נובע מחיקוי של אדם מבוגר שנוהג לכסוס ציפורניים, והגורמים המשמעותיים ביותר הם ויסות רגשי לקוי ופרפקציוניזם.

הפרפקציוניזם מוביל לא פעם לתסכול עמוק, מפני שהילדים מתקשים לקבל טעויות וחוסר שלמות. העיסוק בציפורניים מסייע לילד או לילדה לפרוק את אותו תסכול. ויסות רגשי לקוי מייצר חוסר שקט ולפעמים חרדה של ממש, ובמקרים אלה הכסיסה מסייעת לילדים להירגע (אם כי רק זמנית).

שימו לב: אם הילד שלכם מתחילים לכסוס באופן פתאומי, זוהי נורה אדומה. ייתכן שהילד חווה טראומה וחובה לברר זאת בהקדם.

הפעולה הראשונה בדרך לגמילה מכסיסה: שיחה גלויה עם ההורים, ועם הילדים

על-מנת לבנות תוכנית טיפולית מותאמת באופן מושלם לילד או לילדה, אני קודם כל מבררת את הנסיבות הספציפיות.

בפרט אני בודקת אם כסיסת הציפורניים היא הרגל מתמשך, או שהתופעה התחילה באופן פתאומי לאחר אירוע מורכב. מצבים כמו בריונות בבית הספר, גירושין, שינויים משמעותיים בסביבה וכו' עלולים להציף את הילד במתח ולגרום לו לכסוס ציפורניים.

בנוסף אני משוחחת עם הילדים. הדיאלוג מותאם לגיל, מתקיים בגובה העיניים ותוך מתן כבוד לילדים על-מנת לעודד אותם להיות גלויים לחלוטין. בין השאר אני שואלת את הילד או הילדה את השאלות הבאות:

●        האם יש לך מודעות להרגל? כלומר, האם הכסיסה אוטומטית ולא מודעת, או נעשית מתוך בחירה?

●        האם כסיסת הציפורניים מרגיעה אותך?

●        איך נראות לדעתך האצבעות שלך?

●        האם יש לך רצון להפסיק לכסוס את הציפורניים?

טיפול בכסיסת ציפורניים אצל ילדים: התפקיד של ההורים

דגש חשוב נוסף מבחינתי בכל מקרה שבו אני עוזרת לילד או ילדה שכוססים ציפורניים הוא ההדרכה להורים. להורים יש תפקיד מרכזי בתהליך, גם אצל ילדים קטנים וגם אצל אלה הגדולים יותר, כולל בני ובנות נוער. בכל מקרה כדאי לדעת שפתרונות טכניים כמו מריחת משחה על הציפורניים או עטיפתן בפלסטרים מסייעים לילדים, אבל הם לא תחליף לטיפול עומק בתופעה (מפני שמן הסתם אי אפשר להסתובב כל החיים עם פלסטרים או משחה על האצבעות). באופן דומה תחליפים שמספקים ליד ולפה תעסוקה – גומייה, כדור לחץ, קשית למציצה – עוזרים להימנע מכסיסה אבל אי אפשר להסתמך רק עליהם.

5 טיפים פרקטיים לשיפור המצב

בכל מקרה של כסיסת ציפורניים רצוי להקפיד על גישה רגישה ביחס לתופעה ולילד או לילדה. בפרט אני ממליצה ליישם את5 הטיפים הבאים:

1. מינימום מתח בבית – כמה שפחות צעקות, קונפליקטים וביקורת. כשהאווירה בבית רגועה יותר, שכיחות הכסיסה של הציפורניים תפחת.

2. לא לבייש את הילד – אין טעם לנזוף בילד שכוסס ציפורניים. תחושת הבושה לא תמנע את התופעה ואף עלולה להחמיר את המצב בגלל שלמצוקה הרגשית של הילד תתווסף אותה בושה.

3. הפניית תשומת הלב בעדינות – כחלק מהצורך לא לבייש את הילד ולא לגרום לו מבוכה, ובוודאי שלא בפומבי, כדאי לקבוע איתו מעין סימן מוסכם שיפנה את תשומת הלב שלו לכך שהוא התחיל לכסוס את הציפורניים. סימן עדין, בלתי מורגש כמעט, יעזור לילד להיות מודע לכסיסה ולנסות לעצור אותה.

4. לתת מקום לטעויות ואפילו פרגון גם במקרים של חוסר הצלחה – אחד הגורמים העיקריים לתופעה של כסיסת ציפורניים אצל ילדים הוא כאמור פרפקציוניזם. אם זוהי הסיבה אצל הילד או הילדה שלכם, אפשרו להם לטעות. אין צורך לתקן כל טעות קטנה, וגם במקרים של כישלון אפשר לפרגן (למשל: "ראיתי שהתאמצת מאוד").

5. הורדת רמת הלחץ סביב הישגים ותחרותיות – ככל שהילדים יהיו חשופים לפחות לחץ לעמוד בציפיות, והדגש בבית יהיה על השקעה ולא תוצאות, כך הרצון לכסוס ציפורניים ידעך. בנוסף יש להימנע מהשוואות (לאחים, לחברים וכו'). כשאני מבחינה שאחד ההורים משדר מסרים פרפקציוניסטיים, אני עובדת איתו ספציפית על הנושא.

הבנה, שיח מכיל ושינוי עמוק לטובה

כסיסת ציפורניים אצל ילדים היא לא "רק" הרגל לא רצוי אלא שיקוף של קושי פנימי. ככל שמקדימים לעזור לילד להיגמל מההרגל הזה, כך חוסכים ממנו סבל מיותר. התהליך שאני מובילה מבוסס על הבנה, ומסייע להורים ליצור שיח מכיל ונטול ביקורת מיותרת. הטיפול מתבצע בגישה חיובית, מותאם לילד או לילדה, ומאפשר להם להחזיר לעצמם את השליטה ולזכות ברוגע ההכרחי כדי שלא ייווצר הצורך לכסוס ציפורניים. תועלת נוספת היא דימוי עצמי חיובי יותר, בדרך לחיים נעימים ומהנים.

אם הילד או הילדה שלכם כוססים ציפורניים, אל תמהרו "להעלים" את ההרגל – אלא להבין מה עומד מאחוריו. כסיסת ציפורניים היא לעיתים רק קצה הקרחון, ובשיחה רגישה ובאווירה נטולת ביקורת אפשר להגיע לשורש הקושי ולחולל שינוי אמיתי. אני מזמינה אתכם לפנות אליי – יחד נברר את מקור הכסיסה, נחזק את הדימוי העצמי של הילד, ונחזיר לו את תחושת הרוגע והשליטה.