התמכרות למסכים: מה עושים כשהשימוש במסכים מזיק לילד?

מסכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. אפשר לאהוב את המציאות שהתפתחה בשני העשורים האחרונים, אפשר להסתייג ממנה, אבל בכל מקרה מדובר בעובדה: אנחנו נמצאים מול מסך בבית, בלימודים, בעבודה ובעצם בכל מקום. כמובן שאין סיבה להתנגד למסכים, שמספקים לנו מידע מועיל, הנאות מגוונות ועזרה. בעיניי מסכים שקולים לספרים של פעם, למשחקים, לסרטים, למילון ואפילו לאנציקלופדיות שהפכו עם הזמן לדיגיטליות.

אבל יש גם מקרים שבהם הנזק גדול מהתועלת. כשהשימוש במסך הופך להיות מרכז החיים של הילד, חשוב לעצור לרגע. כשהוא לא מוכן להפסיק לצפות, וכשניתוק מהמסך מלווה בהתפרצויות של בכי או כעס, אי אפשר להתעלם מהבעיה. ברור לי לחלוטין שלהורים לא קל לעצור התמכרות למסכים, אבל מהניסיון שלי זו בהחלט לא משימה בלתי אפשרית – והשיפור באיכות החיים של הילד או הילדה ובהתפתחות שלהם הופך את ההשקעה לכדאית.

איך מזהים התמכרות למסכים?

מסכים יכולים כאמור להיות גם דבר חיובי וגם דבר שלילי. השאלה העיקרית היא מנהל את מי – אנחנו את המסך, או המסך אותנו. בנוסף כדאי לבדוק אם המסכים לא מונעים מהילד לרכוש כישורי חיים ומיומנויות חברתיות בתחומים רחבים יותר. שאלה רלוונטית נוספת היא האם השימוש הממושך במסך מוביל לפגיעה בלימודים או בשעות השינה (מרכיב קריטי להתפתחות ילדים).

עוד נורת אזהרה היא עיסוק בתכנים שמגיעים מהמסכים גם כשהילד לא מול המסך. כמובן שכדאי לעודד את הילדים לשתף בנושאים שמעסיקים אותם, אבל כשהמינון מופרז, וכשהדבר היחיד שמעניין את הילד הוא מה שקורה במסכים, זוהי בעיה.

חוסר יכולת להגביל את זמן המסכים, ובוודאי מצב שבו משך השימוש היומי במסך כזה או אחר רק עולה עם הזמן, מהווים גם הם אינדיקציה להתמכרות. לפעמים הילד גם משקר לגבי מאפייני הצפייה על-מנת שלא יצטרך לוותר על המסך. תסכול קשה שבא לידי ביטוי בבכי מר, כעס, צעקות או כל דרך אחרת, פיזית או מילולית, הוא למעשה סוג של תסמין גמילה.

למה ילדים מתקשים להתנתק מהמסך?

גירוי תמידי – מסכים מספקים לילדים צבעוניות, תנועה מתמדת, קצב מהיר וסיפוקים מיידיים. מערכת העצבים מתרגלת לכל אלה, ולכן קשה לעצור את הצפייה.

בריחה מרגשות – מסכים הם הסחת דעת מהירה ומיידית מרגשות שליליים: שיעמום, תסכול, בדידות, עצב ועוד. לכן, בכל פעם שילד מרגיש רע הוא עשוי לברוח למסך (הסחת הדעת אמנם מונעת כאב רגעי, אבל כמובן לא פותרת את הבעיה בטווח הארוך ולמעשה רק מעצימה את הקושי).

עייפות של ההורים – יש מצבים שבהם ההורים מעודדים את הילד להשתמש במסך. הורות היא משימה תובענית מאוד, ולרוב ההורים יש כמובן עוד אינספור מטלות אחרות. אפשר להבין למה הורה יחפש רגע של שקט ומנוחה, וימצא אותו כשהילד שקוע במסך. זו לא בהכרח טעות, לא תמיד יש זמן, כוח או סבלנות לבידור אלטרנטיבי ולנוכחות פעילה עם הילדים, אבל אם ההורים שולחים את הילד למסכים לעיתים קרובות מדי, יש לכך מחיר משמעותי.

גבולות ברורים ואכיפה הדוקה

התמכרות למסכים אצל ילד או ילדה לא תיעלם, ואף עלולה להחמיר, בלי מעורבות הורית. המפתח הראשון הוא הצבת גבולות ברורים וכמובן אכיפתם.

לכל ילד מתאים זמן מסך כולל אחר, אבל הזמן הזה חייב להיות קצוב מראש ולא להשתנות בגלל מצבי רוח או סיבות אחרות. המועדים שבהם הילדים לא משתמשים במסכים נקבעים גם הם מראש, וכשמגיע הזמן להניח בצד את הסמארטפון, הטאבלט וכו', ההורים מקפידים על קיום הכללים המוסכמים. גם אם הילד בוכה, צועק או מתחנן ל"רק עוד 5 דקות", חשוב לשמור על הגבול עם אמפתיה התחשבות וכבוד לילד. כי בנוסף לגבול חשוב לשמור על יחסים טובים.

איך עושים זאת?

מזכירים לילד כמה זמן נשאר לו לסיום.למשל: נשארו עוד 15 ד לסיום…בעוד 10 ד תסיים את הפעילות במחשב (הטרמה)

בסיום הזמן בודקים מה המצב. לא ניגשים וסוגרים. בודקים עם הילד מה המצב. אם נחוצים לו חמש דקות לסיום מאפשרים לסיים. זה גם הצבת גבול וגם כבוד לילד כאדם שווה ערך.

תכנון חכם של הלוז היומי והצעת חלופות איכותיות למסכים

לילדים קשה כאמור להתנתק מהמסכים. לכן, לא מספיק להגביל אותם ולאכוף את ההגבלה, אלא חשוב לעזור להם למצוא חלופות אמיתיות ואיכותיות. בלי תחליף כיפי ומעניין, המסך ינצח. האלטרנטיבות יכולות להיות משחקים משותפים, זמן יצירה, תנועה, פעילות בחצר, בישול או כל עיסוק אחר שדורש נוכחות ומספק חוויות חיוביות שמשכיחות את המסכים.

באופן כללי אני ממליצה לתכנן מראש כל יום. כך למשל אם יש זמן פנוי בלי נוכחות של מבוגר, רצוי להיערך מראש עם משחק מתאים או כל תעסוקה אחרת שהילד יתחבר אליה.

החשיבות הרבה של הדוגמה האישית

טיפ נוסף להורים שמבקשים לעזור לילדים שלהם במקרה של התמכרות למסכים הוא לדבר איתם על הנושא. למשל, "המוח שלך מתרגל למסך והוא צריך גם לנוח. זה לא טוב לך להיות כל כך הרבה מולו". לפעמים הסבר פשוט לילד, בהתאם לגיל שלו, עשוי לתרום רבות לשינוי הרצוי. בכל מקרה הדגש צריך להיות על שיחה ולא עונש.

בכל מקרה מומלץ בחום לתת לילדים דוגמה אישית. אני תמיד אומרת להורים שילדים לומדים לא רק ממה שאומרים להם, אלא גם ממה שהם רואים. כשהילד או הילדה רואים את אחד ההורים (או שניהם כמובן) כל הזמן מול מסך, סביר להניח שהם יחקו את ההתנהגות הזאת.

להיגמל ממסכים וליהנות מהחיים – בקלות וללא מאבקים

מסך הוא אף פעם לא אויב. מסכים הם כלי שיכול להיות יעיל להפליא. השאלה היא איך משתמשים בו. כשההורים מובילים מדיניות ברורה שכוללת גבולות מדויקים, אכיפה ללא פשרות, הסברים בהתאם לגיל הילד או הילדה ובעיקר נוכחות הורית רגועה, השינוי יגיע וללא מאבק. במידת הצורך כדאי להיעזר בהדרכת הורים כדי ליישם את ההמלצות באופן האפקטיבי ביותר, וגם אתם תופתעו לגלות שילדים יכולים להתנתק מהמסכים, לחזור לשחק, לדמיין, ליצור, לנשום, להתפתח – וליהנות מהחיים.