הורות בזמן החדש – להיות מצפן ולא שבשבת.

למה הורים לומדים הורות? למה צריך הדרכה הורית? האם זה תמיד היה קשה? מה עשו פעם?
באחת מהרצאות מבוא לסדנת הורים קמה אם צעירה ואמרה לי: לאמא שלי היו שישה ילדים, גדלנו
בשני חדרים, ללא מכונת כביסה, ללא מייבש וללא מדיח כלים. ואמא שלי תמיד הלכה לישון עייפה אך
מרוצה. ואני עד שנולדו ילדיי הכרתי שש תאוריות בחינוך ילדים. היום יש לי שני ילדים ואף לא
תאוריה אחת. אני הולכת לישון עייפה, אך לא נרדמת כי במוחי מתרוצצות מחשבות מייסרות. הגבתי
נכון? הייתי צריכה לקנות לו, למרות שלא עמד בהסכם? מה אומרים כשילד לא רוצה ללכת לבית
הספר? מה עושים כשהילדים רבים?
ובכן – פעם הורים היו הורים וילדים היו ילדים.
למעשה עד לפני כמאה וחמישים שנה, לא התייחסו כמעט לצורך הפסיכולוגי של ילדים. הורים דאגו
בעיקר לקורת גג, מלבוש ומזון.
המודעות לנפש הילד, החלה עם התפתחות הפסיכולוגיה בסוף המאה השמונה עשרה.
במקביל חלו הרבה מאד שינויים שגרמו לטלטלות במוסד ההורים, החינוך.
פעם הגישה הייתה שהורה יודע, הורה קובע וילד מבצע.
למה? ככה! כמעט ללא עוררין.
פעם הורים אמרו וילדים עשו. לא תמיד מתוך רצון, ולא מאהבה. בד"כ מתוך ייראה.
פעם המטרה ההורית הייתה שילדים יכבדו את ההורים ויצייתו להם.
כך למשל כשילד לא רצה ללכת לבית הספר, ההורה הרים את הקול, אמר כמה דברים לא נעימים
והילד הזדרז ויצא מהבית כעוס וממרר בבכי. וכשהילד לא הכין ש"ב ההורה נזף בו, ריתק אותו לבית
או מנע ממנו דברים שהוא אוהב..
פעם? לא רק. גם היום הרבה הורים נוקטים בגישה זאת מפני שאף אחד לא הסביר להם איך אפשר
אחרת.
פעם גם היה "בסדר" להרים יד או להלקות בחגורה בילד שהכעיס את ההורה, או שבר משהו בבית
כי לא היה זהיר מספיק או לא נהג עפ"י הוראות שקיבל. . היום זה מחוץ לחוק.

ואיך ההורה יודע כיצד לנהוג? הורים למעשה עובדים מתוך אינטואיציה,. הורים מחקים את מה
שראו בבית ההורים או במחשבה לנהוג הפוך. למשל: אצלנו היו כללים נוקשים, אני לא אעשה זאת
לילדיי. אצלנו הכריחו לאכול, אני..
אלא שלפעמים הולכים לקצה השני.
מה נכון? האם יש נכון אחד?
האם אפשר לחנך ילדים רק מתוך אינטואיציה? רק מתוך חיקוי?
האם בעידן המודרני ייתכן להיות הורים מבלי ללמוד על גישות חינוכיות ואיך הן משפיעות על הילד
שלנו? להתנהל בלי לדעת מה המטרה?
האם אפשר לחנך ילדים בגישת המקל והגזר? האם מטרת הורה בעידן החדש יכולה להסתפק בכך
שהילד יכבד ויציית? ומה עם יצירתיות? ומה עם ייחודיות? ואיך זה מתקבל עם סבלנות וסובלנות?
בעידן שלנו – הטכנולוגיה מתפתחת בצעדי ענק. הילדים חשופים למידע רב מגיל צעיר מאד. זהו
עידן בו הגישה הדמוקרטית כבר השתלטה על רוב חלקי העולם. אנשים לא אוהבים שמצווים
עליהם ולא מקבלים פקודות בהכנעה!!! התקשורת פתוחה ונגישה לכולם.
בעידן השפע ההורות שינתה פניה. מנוקשות בהורות להתרופפות הסמכות. המטרה ההורית של
ההורה המודרני היא שהילד יהיה מאושר ויאהב את ההורה.
היום ההורים עסוקים יותר. גם האימהות יצאו לעבוד ועובדות במשרה מלאה, מנהלות קריירה
משלהן. ההורים עובדים לאורך היממה. העבודה נמצאת מחוץ לבית וגם בתוכו. עובדים גם כשלא
נמצאים בעבודה. שבת וחג ובערב גם בזמן הארוחה. – הנייד והמחשב זמינים. העדכונים מתקבלים
ללא הפסקה.
ההורה עסוק ומנסה לפצות את הילד. הילד צריך להיות מאושר. ואז מתפתח מעגל הקסמים:. זה
עובד כך: ההורה משקיע, מפצה, ומחכה לתמורה. כשהתמורה לא מגיעה- ההורה מתאכזב, כועס,
נוזף, מעניש ,אבל הורה שרוצה שילדו יהיה מאושר מתקשה לשים גבולות…ולאפשר לילד לשאת
בתוצאות. ואז ההורה מתחרט ומנסה לפצות מחדש וחוזר חלילה.
האם אתם מרגישים שאתם עושים מאותו הדבר ולא מתקדמים לשום מקום?
האם אתם נוהגים בעיקר לפי מצב הרוח? לפי שעת היום? האם אתם מכבים שריפות? האם אתם בעיקר מגיבים לאירועים כשאתם שומעים את אחד הילדים צורח?
האם אפשר אחרת? בהחלט. הורות איננה שבשבת. וחשוב שלא תיקבע לפי מצב הרוח.
הורות כמצפן ולא כשבשבת.
אני שושי הרשקו יועצת הורים ומשפחה – מעניקה לכם את ארגז הכלים להורות יעילה, תואמת את
העידן החדש. הורות שהיא מצפן. מראה את הדרך , מכוונת אל המטרה ומתאימה את הכלים לכול
משפחה בנפרד בהתאם לצרכים.