מעוניינים בייעוץ ראשוני?

אל תחכו, השאירו פרטים ואחזור בהקדם:




    Israel win

    בריונות בבית ספר

    אחת החוויות היותר מלחיצות עבור כל הורה היא לקבל טלפון מבית הספר עם דיווח על מעורבות הילד באירוע של בריונות. לא רק לחץ: גם כשהילד הוא הבריון וגם כשהילד הוא הקורבן של האלימות, לצד הדאגה מתעוררות גם תחושות של כעס ובושה. הילדים סובלים כמובן גם הם מהשלכות המעשים, המערכת לא תמיד יודעת כיצד להתמודד עם התופעה, ולכן נדרשת עזרה מקצועית.

    אני רוצה להרגיע אתכם: אמנם בריונות בבית ספר היא מצב מאתגר מאוד, אבל יש פתרונות ויש דרך לעזור לילד או לילדה שלכם. השלב הראשון הוא הבנה טובה יותר של שורשי התופעה ושל הדרך הנכונה להתמודד איתה. את המידע הזה תמצאו כאן בעמוד.

    הסוגים השונים של בריונות בבית הספר

    קודם כל חשוב להבין שבריונות בבית הספר עלולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. כל אחת מהתופעות הבאות מחייבת התערבות הורית מיידית:

    אלימות פיזית – מכות, צביטות, דחיפות, יריקות, פגיעה מכוונת בחפצים של ילדים אחרים, וכו'.

    אלימות מילולית – התגרויות, קללות, איומים, שמות גנאי, דברים זדוניים (גם כאלה שנאמרים בעל-פה וגם כאלה שנכתבים בקבוצות הווטסאפ או ברשתות חברתיות כלפי ילדים אחרים מבית הספר).

    אלימות חברתית – הפצת שמועות מרושעות, הסתה כלפי ילד אחר, לעג פומבי קבוע, חרם.

    בנוסף יש מקרים שבהם בריונות בבית ספר כוללת התנהגות לא הולמת בפן המיני. למשל, נגיעה באזורים אינטימיים תוך הפעלת כוח או איומים, הפצת תכנים מיניים פוגעניים ועוד.

    חשוב להדגיש: אף אחת מהתופעות הנ"ל היא לא "מעשה שובבות". גם הטענה "ככה זה ילדים, זה עובר" אינה נכונה. זוהי בריונות ונדרש טיפול שורש יסודי על מנת שהילד או הילדה שלכם לא ימשיכו לסבול (וכאמור, גם הילדים שנמצאים בצד הפוגע סובלים).

    שורשי הבריונות בגילאי בית הספר

    בריונות בבית ספר לא נוצרת סתם כך, ולכן השאלה המהותית ביותר היא איך בעצם ילד או ילדה מגיעים למצב שבו הם בוחרים לפגוע בבני גילם, באופן מכוון וחמור.

    השורשים של הבריונות, כמעט תמיד, נמצאים בבית. זו אמירה מורכבת, וחשוב לי להבהיר אותה: הורים מן הסתם לא רוצים שהילד שלהם יהפוך לבריון. יחד עם זאת, דפוסי ההתנהגות במשפחה הם הבסיס גם לבחירות של הילדים, שמסתכלים על ההורים ומושפעים מהמעשים שלהם.

    ילד שגדל בסביבה שבה זלזול באחר הוא דפוס לגיטימי, יאמין שזו התנהגות נורמלית. הוא יצא לעולם עם הבנה שכך מתנהלים יחסים בין בני אדם, וזו תהיה מערכת ההפעלה שלו. לכן, תהליך השינוי במקרים של בריונות בגילאי בית ספר מתחיל בבירור לגבי המצב בבית:

    • איך מדברים אחד אל השני?
    • האם יש הקפדה על כבוד הדדי, עזרה הדדית, התחשבות?
    • האם השיח מתאפיין באמפתיה, או שמא אפשר לזהות יחסי כוח, תחרותיות, ציניות, קנאה, עלבונות ואפילו קללות או מכות?

    גורמים נוספים לתופעת הבריונות בבתי הספר

    בריונות בבית ספר היא תופעה נפוצה. מחקרים שונים מציגים היקפים שונים, בעיקר בהתאם לאופן ההגדרה של הבריונות, אבל המומחים מעריכים ש-1 מכל 5 ילדים נחשף לפחות פעם אחת בגיל בית ספר לבריונות – בין אם בצד שנוקט באלימות ובין אם בצד הקורבן (ולפעמים גם וגם).

    בחלק מהמקרים הגורם להתנהלות הפוגענית הוא כאמור השפעה שלילית של הבית. יש גם מצבים שבהם מקור הבריונות אחר. חשופים במיוחד לסכנה להפוך לבריונים ילדים עם קושי בוויסות רגשי או חושי, ילדים שלא יודעים איך להתמודד עם תסכולים, וילדים שחווים קושי נוירולוגי, חברתי או רגשי. לכן, במידת הצורך התהליך שאני מובילה משלב גם טיפול תרופתי, כמובן תוך התייעצות עם אנשי מקצוע מתאימים.

    בצד של הקורבנות, ניתן למצוא במקרים רבים ילדים שנתפשים כ"שונים" או כ"חלשים": בעלי צרכים מיוחדים, להט"בים, ילדים חדשים בבית הספר, בעלי מאפיינים פיזיים מסוימים (עודף משקל, משקפיים), כאלה שמתקשים להגן על עצמם וגם ילדים שנוטים להרגיז את חבריהם כדי למשוך תשומת לב.

    בריונות בבית ספר: לא ענישה אלא הדרכה נכונה

    מערכת החינוך לא תמיד יודעת להתמודד עם בריונות ולכן במקרים רבים בוחרת בענישה ולא בטיפול יסודי יותר. גם אצל לא מעט הורים האינסטינקט הראשוני הוא להעניש ילד או ילדה שפעלו באלימות, מתוך תקווה שהעונש ירסן אותם.

    ענישה נידונה לכישלון. הדרך היחידה לשנות באמת את דפוסי ההתנהגות הלא רצויים, לעומק ולצמיתות, היא תהליך הדרכתי. כשאני מובילה תהליך כזה, המיקוד ההתחלתי הוא בהורים – לא כי זו "אשמתם" אלא כי שינוי אצלם יחולל תמורות משמעותיות אצל הילדים. הכלל הזה חל גם במקרים שבהם מקור הבריונות הוא קושי של הילד עצמו, בלי קשר להורים, מפני שהוא זקוק לעזרת המבוגרים הקרובים אליו.

    הדרכת ההורים כוללת בדיקה מחודשת של מערכת הערכים המשפחתית, היכרות עם היחסים בבית והתייחסות ספציפית למאפייני התקשורת בין בני המשפחה. עוד דגש חשוב הוא תשומת לב לדפוסי התנהגות בבית שעלולים לעודד שימוש בכוח, רצון בשליטה, חוסר אמפתיה, זלזול וביטול האחר.

    בשלב הבא נתחיל לאמץ התנהגויות חדשות, כך שתיווצר בבית אווירה אחרת לגמרי. סט האמונות של הילד או הילדה יתעדכנו בהתאם.

    תהליך רגיש, עדין, מדויק – ואפקטיבי

    בריונות בבית ספר לא נולדת יש מאין. לעיתים היא תוצאה של חיקוי דפוסי התנהגות בבית. לפעמים, ביטוי למצוקה, ויש גם מקרים שבהם זוהי דרכו של הילד להביע כאב, תסכול או צורך בהכרה.

    בכל מקרה, האחריות ההורית (וגם של אנשי החינוך ושלי כמטפלת) מחייבת הבנה מעמיקה. כשילד מרגיש שמבינים אותו, שהוא שייך, שאפשר להצליח גם בלי לפגוע באחרים, הוא לא ישתמש באלימות.

    לכן לא צריך למהר להעניש ולהאמין שכך הבעיה תיפתר, אלא לצלול אל העולם של הילד או הילדה. לבחון מה מנסה לומר לנו ההתנהגות הלא רצויה, מה חסר להם, אילו ערכים הם סופגים מסביבתם, ואילו ערכים נרצה שיהיו להם. זוהי מהות התהליך שנעבור יחד – תהליך עדין, רגיש, מדויק ואפקטיבי שיחולל שינוי משמעותי, מהשורש, אצל הילד.

    אני מזמינה אתכם לשיחת ייעוץ רגישה ומעמיקה, כדי לבנות יחד תהליך שיחזק את הילד, ירגיע את המצוקה בבית, וייצור דרך חדשה – עם כלים, כבוד הדדי וחיזוק תחושת השייכות.
    מוזמנים להשאיר פרטים כאן באתר. אני כאן בשבילכם ובשבילם.

    לפגישת ייעוץ ראשונית

    השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם





      הסרטונים שלי

      לכל הסרטונים

      שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה

      יועצת הורים וזוגיות

      אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק?
      כשאנו לא מרגישים טוב אנחנו הולכים להיבדק אצל הרופא או כשיש לנו דילמות פיננסיות אנחנו מתייעצים עם בנקאי.
      מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות?
      מכאן הדרך קצרה. ריבים, צעקות, מילים לא יפות ובקיצור מהומת אלוהים שלא נזכור איך התחילה. מהומה שנמשכת ימים ואף שבועות. כל צד עם האגו שלו לפניו ולא מוכן לשמוע שום דבר אחר. אנרגיית החיים בבית משתנה- קמים בבוקר כעוסים, חוזרים כעוסים והילדים סופגים את הכל. האם זה מה שחלמנו עליו כשהקמנו בית משותף? איך חוזרים אחורה ממילים שחותכות קדימה?
      "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?"

      גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?

      הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?

      אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.

      יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.

      בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.

      כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
      דילוג לתוכן