התקפי זעם אצל ילדים

התקף זעם אצל ילד הוא מופע אימים. לפעמים הוא גם מופע עם צופים, למשל כשהילד נשכב על הרצפה בסופר וצורח, ובמקרה כזה ההורים רוצים רק שהאדמה תיפתח ותבלע אותם. התקפי הזעם עלולים להגיע משום מקום, או לפחות לא מסיבה נראית לעין. לדוגמה, כשהילד רצה לפתוח דלת ולא עלינו אמא שלו לא שמה לב לבקשה (שאולי כלל לא נאמרה) ופתחה בעצמה.

גם העובדה שמדובר בתופעה נפוצה, בעיקר בין גיל שנה לגיל 4, לא מנחמת כמובן את ההורים המותשים, הנבוכים והחוששים. זו לא גזירת גורל: מהניסיון שלי במשך 20 שנות הנחיית הורים, התנהלות מדויקת יכולה לשנות את המציאות ולהעלים לגמרי את הטנטרומים. השלב הראשון הוא הבנה מעמיקה יותר של התופעה, הגורמים לה ודרכי ההתמודדות איתה, ואת כל המידע הזה תמצאו כאן בעמוד.

מה זה התקף זעם אצל ילדים?

התקף זעם (טנטרום) הוא התפרצות רגשית עזה. ההתקף עלול לכלול בכי, צעקות, בעיטות, מכות, נפילה על הרצפה, השלכת חפצים ויש עוד התנהגויות בעייתיות אפשריות אשר נובעות מתחושת תסכול או חוסר שליטה אצל הילד.

התקפי זעם אצל ילדים הם כאמור תופעה נפוצה, ולמעשה חלק נורמלי בתהליך ההתפתחות הרגשית בגיל הרך. יחד עם זאת, התפרצויות זעם אצל ילדים בתדירות גבוהה או בעוצמה קיצונית מעידים על קושי, ובמקרה כזה כדאי מאוד להורים להקדיש לכך תשומת לב.

כשהרצון לעצמאות נתקל במכשול

הגורם העיקרי לגירוי רגשי עוצמתי ותגובה עוצמתית לא פחות הוא תסכול. מהניסיון שלי, לפעמים הורים מייחסים משמעות פחותה לחלק מהצרכים של הילד. למשל, "אז אני פתחתי את הדלת, אפשר לחשוב מה כבר קרה".

חשוב להבין שילדים לא צריכים לדאוג למשכנתא, ולכן מבחינתם גם "רק" לפתוח דלת הוא דבר חשוב. כשהצורך הזה לא מתמלא, עבורם זה סוף העולם. בגיל שנתיים-שלוש, כשיש התפתחות של העצמי של הילד, אלה בעצם הדאגות שלו: האם אפשרו לי? האם הצלחתי בעצמי? האם רואים אותי מספיק?

לכן, במצב שבו הילד או הילדה רוצים לעשות דברים לבד, מתוך אותה שאיפה לעצמאות, ונתקלים בקושי, עלול להתפרץ זעם.

גורמים נוספים להופעת התפרצויות זעם אצל ילדים

שינויים או עייפות – מעבר בין פעילויות, רעב או עייפות יוצרים עומס רגשי שעלול להוביל לטנטרום.

חוסר גבולות ברורים – כשהחוקים לא ברורים או לא עקביים.

קשיים תקשורתיים או התפתחותיים – לפעמים התקפי זעם הם הדרך של הילד לתקשר קושי עמוק יותר.

קושי בוויסות החושי או הרגשי – מגבירים אצל הילד גם את כמות התקפי הזעם וגם את עוצמתם.

איך להתמודד עם התקפי זעם אצל ילדים בזמן אמת?

אצל פעוטות, החלק במוח שאחראי על ויסות עצמי נמצא בשלבי התפתחות. בהתאם לילדים בני שנה, שנתיים ואפילו 3-4 קשה מאוד להרגיע את עצמם באופן עצמאי ולהימנע מתגובה אימפולסיבית. לכן, האחריות עוברת להורים.

ההמלצה החשובה ביותר שלי להורים בזמן התפרצויות זעם אצל ילדים היא לשמור על קור רוח. ילד או ילדה זועמים זקוקים למבוגר רגוע כדי לווסת את עצמם. עוד דגש משמעותי הוא לוודא שהילד לא פוגע בעצמו ולא באחרים.

יש להימנע מעימותים: ויכוח רק יחריף את המצב ויעכב את ההגעה לפתרון. כן רצוי מאוד להציע תמיכה רגשית, בהתאם להעדפות של הילד – אפשר להציע חיבוק, או פשוט להישאר קרוב אליו ולומר "אני כאן כשאתה מוכן".

אבחנה מרכזית במהלך התקפי זעם אצל ילדים היא להפריד בין ההתנהגות לרגש: להתעלם מההתנהגות הלא רצויה של הילד, ולהתייחס לרגש. לא לתגמל את ההתפרצות, כן להכיר במה שגרם לה ("אתה כועס כי לא קיבלת את מה שרצית. זה קשה").

מה עושים אחרי התקף הזעם?

כל הפעולות הנ"ל יכולות לסיים את הטנטרום בזמן קצר ככל האפשר, אבל כמובן לא מונעות את התקף הזעם הבא. כדי להפחית את התדירות של התפרצויות זעם אצל ילדים, ואפילו להעלים אותם משגרת החיים של המשפחה, אני מציעה לשלב 3 פעולות אפקטיביות:

1. לדבר עם הילד כשהוא רגוע – חשוב מאוד לספק לילדים נוכחות הורית מרגיעה. בדרך זו הם לומדים שהם לא לבד, גם כשהם חווים סערות רגשיות ועוברים טנטרום. במסגרת שיחה נינוחה, באווירה חיובית, ההורים יכולים לעזור לילד או לילדה להבין מה הרגישו ומה בעצם קרה. גם חיבוק יכול לתרום לשינוי המצב.

2. לחזק התנהגות חיובית – בכל פעם שהילד מבטא את עצמו ואת הצרכים והרצונות שלו בצורה הולמת, מעניקים לו תשומת לב. בדרך זו מחזקים התנהגות רצויה.

3. ללמד את הילד איך לבטא תסכול בדרכים אחרות – למשל בציור, באמצעות מילים, עם נשימות עמוקות ועוד.

באילו מקרים כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

התקפי זעם אצל ילדים הם תופעה נפוצה, ובמובן מסוים חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות, אבל גם כך יש מצבים שבהם כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית של הדרכת הורים.

בפרט מומלץ לעשות זאת כשהתקפי הזעם חוזרים על עצמם בתדירות גבוהה, כשהם חמורים מאוד או כשהם נמשכים גם בגילאים שבהם הציפיה היא שיפחתו (גיל 6-7). גם בהתקפי זעם שמקשים על ההורים לתפקד רצוי לטפל בעזרת מומחיות, וכך גם כשההתקף כולל אלימות קשה. חשד לקשיים רגשיים, התפתחותיים או תקשורתיים מחייב גם הוא פנייה לגורמים מקצועיים.

כשהורים מגיעים אליי לקליניקה אני ממפה את כל הגורמים להתקפים של הילד או הילדה הספציפיים. על הבסיס הזה אני מכוונת את ההורים לתגובה הנכונה. אם הבעיה היא קושי בהצבת גבולות, נעבוד על הנושא הזה. כשלהורים קשה לשמור על עקביות, נשפר את היכולת הזאת. כשלילד יש קושי בוויסות חושי או רגשי, נתחיל לטפל בו בעזרת אנשי מקצוע מתאימים.

באופן כללי נמצא את הדרך לספק לילד או לילדה את צרכיהם הרגשיים בלי שיפעילו את מנגנון הזעם.

אחרי למעלה מ-20 שנות עיסוק בתחום, ועזרה לאינספור הורים שהתמודדו עם התפרצויות זעם של ילדיהם, אני יכולה להבטיח שגם במקרים שנראים קשים במיוחד, אפילו בלתי פתירים – יש פתרון, והוא מושג תוך זמן קצר מכפי שנהוג לחשוב.