מעוניינים בייעוץ ראשוני?

אל תחכו, השאירו פרטים ואחזור בהקדם:




    האמת על האמת

    שתי פולניות יושבות בסלון ומשחקות קלפים. פתאום אחת אומרת לשנייה:

    "סוניה, בעלך בטח בוגד בך, תראי הוא ירד כבר לפני שעתיים לקנות סיגריות ועדיין לא חזר"

    סוניה עונה לה: "זושה, למה את רואה הכול באור שלילי, אולי הוא נדרס? "

    איך אנחנו קוראים את הדברים? למה אחד רואה את הכוכבים והשני את החושך? (לא במקרה של

    הפולניות. שם התחרות היא מי רואה יותר שחור….).

    האם אנחנו בטוחים שיש אמת אחת או מבינים שהאמת שלנו, והיא נתונה לדרך בה אנחנו מפרשים את הדברים.

    כמה מתוך מה שקורה נמצא בשליטה שלנו? כמה מתוך זה הוא בכלל חלק מהאגו?

    אורית, אישה בשנות הארבעים בזוגיות שנייה, וביחד כבר 3 שנים עם רועי. התיישבו מולי.

    היא מתארת בפני את הסיטואציה הבאה:

    • קבענו שדני עובר לגור אצלי בתחילת החודש. אני, כבר פיניתי חלק מהארון.
    • את מבינה שאנחנו כבר בסוף החודש וכלום לא קרה..? מה אני צריכה להבין מזה? הוא באמת רוצה לעבור? אני כבר לא מאמינה לו. ובאמת די עם המשחקים האלה.

    כשאני פונה לרועי, ומבקשת את הגרסה שלו, הוא מניד בצער בראשו.

    נכון, נכון, אני באמת מצטער. אני לא טוב בלוז"ים.

    התקופה מאד משבשת את ההתנהלות.

    ולמען האמת גם קבענו לעבור אחרי שנשפץ את המקלחות כדי שיהיה נעים ליושבי הבית כולם.

    והוא מסתכל אליה: גם לילדים שלך. ..אבל לא הגענו לזה.

    מהצד שלה זה נשמע כמו תירוצים מהצד שלו  טיעונים סבירים לו.

    אז מה יש לנו כאן?..

    כל אחד רוצה שיפעלו לפי ראותו. שיסכימו אתו. כל אחד מאמין שמה שהוא רואה זה באמת מה שרואים כולם. אבל ברוב המקרים זה לא עובד כך.

    כי בד"כ התבוננות של כל אחד מאיתנו, באה מזווית ראייה מסוימת, אישית. ושאינה מתבססת רק על העובדות, אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט. לפרט.

    הסובייקטיביים יטענו, כי לא ניתן להתעלם מעולמו הפנימי של הסובייקט. וכי גם לרגשותיו ולהסתכלותו  הייחודית, האישית יש חשיבות מכרעת בהסתכלות על העולם. יש מי שיטען שאין בכל "עובדות". כי הכול תלוי בצורת הראייה של המתבונן. למשל: דבר הנחשב רב ערך בעיני אדם אחד, עשוי להיחשב חסר ערך בעיני אדם אחר. כל דבר יכול להיות נכון או לא נכון, תלוי בזווית הראייה של המתבונן . וזה בדיוק מה שמביא אותי ליסודות התיאוריה האדלרייאנית. אלפרד אדלר יצא כנגד הגישה האובייקטיבית שאפיינה את בני דורו. בגישה הזאת , האובייקטיבית, פעלו על פי רוח התקופה – הרוח המדעית, למצוא תשובות אובייקטיביות ואבסולוטיות בנוגע להבנת המציאות.

    אדלר לעומתם, טען שאין אמת מוחלטת.

    ואיך זה קורה? במהלך 5 השנים הראשונות לחיים יוצר לעצמו האדם, בעקבות סדרה של השפעות,

    אוסף הנחות בסיסיות, טענות ומשפטים. ההנחות האלה מתייחסות לכל מה שיש בתבל ובעיקר למה

    שקשור למישור החברתי והן מסכמות עבור האדם בתמצית:

    "החיים הם כאלה וכאלה, אני כך וכך, על מנת למצוא לי מקום של שייכות, משמעות וערך אני צריך כך וכך.."

    סדרת ההנחות הזו, שיש לכל אדם, נמצאת שם על בסיס של טעות. הטעות היא שהאדם חושב שההנחות הללו הן אמת אובייקטיבית בשעה שהן אמת סובייקטיבית.

    התפיסות הללו מתפקדות כמעין GPS  פנימי במטרה לעזור לנו לנוע ולהתקדם במציאות. הבעיה היא שאנחנו מתחילים לתפוס את המציאות בכפוף לתפיסות האלה ולפעמים לא נותנים לאינפורמציה חדשה לחדור למערכת כך אנחנו חווים את המציאות עם פחות ופחות דרגות חופש. וכך יוצא שבמקום לקדם אותנו, התפיסות האלה מגבילות ומעכבות אותנו. לכן כדאי לאתגר את האמונה שלנו בדבר גבולות אמיתיים ואובייקטיבים בעולם המציאות ולתהות אם אמנם הם קיימים מחוץ למחשבות שלנו. אז לעצם הסוגייה שהעליתי כאן,  השאלה האם היא צודקת אינה רלוונטית, אלא איך המחשבות שלה תורמות או מעכבות את מערכת היחסים עם בן הזוג.

    בדיוק בשביל זה, קיימים כלים שמטרתם לגשר על ראייה שונה וגישה שונה בין בני זוג, או משפחה בכלל, שאותם ניישם בקליניקה.

    "בקיץ ראיתי ליד הים

    תינוק שראה את הים בפעם הראשונה

    וזקן שראה את הים בפעם האחרונה

    יושבים יחד בחול

    ועיני שניהם פתוחות לרווחה:

    כל אחד לרווחה אחרת.  (יהודה עמיחי)

    למידע נוסף ושאלות בנוגע להדרכת הורים צרו איתי קשר ואשמח לעזור.

    לפגישת ייעוץ ראשונית

    השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם





      הסרטונים שלי

      לכל הסרטונים

      שאלות נפוצות - אתם שואלים אני עונה

      יועצת הורים וזוגיות

      אנחנו פשוט רבים על כל דבר, שני עולמות שונים שפשוט לא מתחברים. רציתי שנלך לייעוץ זוגי בצפון והוא לא מאמין בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות, אולי עדיף כבר לפרק?
      כשאנו לא מרגישים טוב אנחנו הולכים להיבדק אצל הרופא או כשיש לנו דילמות פיננסיות אנחנו מתייעצים עם בנקאי.
      מסיים יום עבודה עמוס ומחכה להגיע הביתה. עד שסוף סוף אני מגיע, אני נכנס הביתה ומצטער שנכנסתי. כל המטבח מלוכלך, הסירים על השיש, הכלים בכיור והיא פשוט יושבת בסלון רואה טלוויזיה עם הילדים. חשוב לי לאכול ארוחת ערב במטבח מסודר ונקי ונדמה לי שלא אכפת לה בכלל ממה שחשוב לי או שהיא פשוט משאירה הכל לי. זה מוציא אותי מדעתי! מה עליי לעשות?
      מכאן הדרך קצרה. ריבים, צעקות, מילים לא יפות ובקיצור מהומת אלוהים שלא נזכור איך התחילה. מהומה שנמשכת ימים ואף שבועות. כל צד עם האגו שלו לפניו ולא מוכן לשמוע שום דבר אחר. אנרגיית החיים בבית משתנה- קמים בבוקר כעוסים, חוזרים כעוסים והילדים סופגים את הכל. האם זה מה שחלמנו עליו כשהקמנו בית משותף? איך חוזרים אחורה ממילים שחותכות קדימה?
      "הבת שלי בת 3 והיום אמרה שהיא כבר ילדה גדולה ולא צריכה מוצץ. כבר שמחנו ובאמת ערכנו טקס פרידה. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הזמן לישון. צרחות אימים ותחנונים שהמוצץ יחזור. מה עליי לעשות עכשיו, לתת או לא?"

      גמילה ממוצץ היא תהליך מורכב עבור הילד אך עוד יותר עבור הוריו. כיצד אנו מגיבים לכך? האם להיכנע לקושי של הילד או לא?

      הבכי של הילד אוטומטית מכניס אותנו ללחץ לספק לו באופן מידי את מה שיקל עליו, אך האם זה מה שהוא באמת צריך?

      אם הילד מראה סימנים שהוא לא בשל לתהליך או כי אתם מרגישים שאינכם פנויים אליו - אל תתחילו אותו. ומרגע שהתחלתם, לא להסתובב לאחור.

      יש חשיבות רבה לאופן שבו ההורים מתפקדים בתהליך הגמילה והצלחתו תלויה בהם אפילו במידה רבה יותר מאשר שהוא תלוי בילד.

      בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין כיצד לעזור לילד להכיל את התהליך, להבין את הקושי ולעודד אותו בגאווה על היכולת שלו לצלוח את התהליך. כל ילד כמובן יגיב אחרת ולכן בהדרכת הורים לגיל הרך אנו נבין את צרכיו של הילד ומשם נוכל לבנות תוכנית המתאימה לו.

      כפי שאתם מתמודדים עם התהליך- כך הילד יראה וידע כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.