האמת על האמת

שתי פולניות יושבות בסלון ומשחקות קלפים. פתאום אחת אומרת לשנייה:

“סוניה, בעלך בטח בוגד בך, תראי הוא ירד כבר לפני שעתיים לקנות סיגריות ועדיין לא חזר”

סוניה עונה לה: “זושה, למה את רואה הכול באור שלילי, אולי הוא נדרס? ”

איך אנחנו קוראים את הדברים? למה אחד רואה את הכוכבים והשני את החושך? (לא במקרה של

הפולניות. שם התחרות היא מי רואה יותר שחור….).

האם אנחנו בטוחים שיש אמת אחת או מבינים שהאמת שלנו, והיא נתונה לדרך בה אנחנו מפרשים את הדברים.

כמה מתוך מה שקורה נמצא בשליטה שלנו? כמה מתוך זה הוא בכלל חלק מהאגו?

אורית, אישה בשנות הארבעים בזוגיות שנייה, וביחד כבר 3 שנים עם רועי. התיישבו מולי.

היא מתארת בפני את הסיטואציה הבאה:

• קבענו שדני עובר לגור אצלי בתחילת החודש. אני, כבר פיניתי חלק מהארון.
• את מבינה שאנחנו כבר בסוף החודש וכלום לא קרה..? מה אני צריכה להבין מזה? הוא באמת רוצה לעבור? אני כבר לא מאמינה לו. ובאמת די עם המשחקים האלה.

כשאני פונה לרועי, ומבקשת את הגרסה שלו, הוא מניד בצער בראשו.

נכון, נכון, אני באמת מצטער. אני לא טוב בלוז”ים.

התקופה מאד משבשת את ההתנהלות.

ולמען האמת גם קבענו לעבור אחרי שנשפץ את המקלחות כדי שיהיה נעים ליושבי הבית כולם.

והוא מסתכל אליה: גם לילדים שלך. ..אבל לא הגענו לזה.

מהצד שלה זה נשמע כמו תירוצים מהצד שלו  טיעונים סבירים לו.

אז מה יש לנו כאן?..

כל אחד רוצה שיפעלו לפי ראותו. שיסכימו אתו. כל אחד מאמין שמה שהוא רואה זה באמת מה שרואים כולם. אבל ברוב המקרים זה לא עובד כך.

כי בד”כ התבוננות של כל אחד מאיתנו, באה מזווית ראייה מסוימת, אישית. ושאינה מתבססת רק על העובדות, אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט. לפרט.

הסובייקטיביים יטענו, כי לא ניתן להתעלם מעולמו הפנימי של הסובייקט. וכי גם לרגשותיו ולהסתכלותו  הייחודית, האישית יש חשיבות מכרעת בהסתכלות על העולם. יש מי שיטען שאין בכל “עובדות”. כי הכול תלוי בצורת הראייה של המתבונן. למשל: דבר הנחשב רב ערך בעיני אדם אחד, עשוי להיחשב חסר ערך בעיני אדם אחר. כל דבר יכול להיות נכון או לא נכון, תלוי בזווית הראייה של המתבונן . וזה בדיוק מה שמביא אותי ליסודות התיאוריה האדלרייאנית. אלפרד אדלר יצא כנגד הגישה האובייקטיבית שאפיינה את בני דורו. בגישה הזאת , האובייקטיבית, פעלו על פי רוח התקופה – הרוח המדעית, למצוא תשובות אובייקטיביות ואבסולוטיות בנוגע להבנת המציאות.

אדלר לעומתם, טען שאין אמת מוחלטת.

ואיך זה קורה? במהלך 5 השנים הראשונות לחיים יוצר לעצמו האדם, בעקבות סדרה של השפעות,

אוסף הנחות בסיסיות, טענות ומשפטים. ההנחות האלה מתייחסות לכל מה שיש בתבל ובעיקר למה

שקשור למישור החברתי והן מסכמות עבור האדם בתמצית:

“החיים הם כאלה וכאלה, אני כך וכך, על מנת למצוא לי מקום של שייכות, משמעות וערך אני צריך כך וכך..”

סדרת ההנחות הזו, שיש לכל אדם, נמצאת שם על בסיס של טעות. הטעות היא שהאדם חושב שההנחות הללו הן אמת אובייקטיבית בשעה שהן אמת סובייקטיבית.

התפיסות הללו מתפקדות כמעין GPS  פנימי במטרה לעזור לנו לנוע ולהתקדם במציאות. הבעיה היא שאנחנו מתחילים לתפוס את המציאות בכפוף לתפיסות האלה ולפעמים לא נותנים לאינפורמציה חדשה לחדור למערכת כך אנחנו חווים את המציאות עם פחות ופחות דרגות חופש. וכך יוצא שבמקום לקדם אותנו, התפיסות האלה מגבילות ומעכבות אותנו. לכן כדאי לאתגר את האמונה שלנו בדבר גבולות אמיתיים ואובייקטיבים בעולם המציאות ולתהות אם אמנם הם קיימים מחוץ למחשבות שלנו. אז לעצם הסוגייה שהעליתי כאן,  השאלה האם היא צודקת אינה רלוונטית, אלא איך המחשבות שלה תורמות או מעכבות את מערכת היחסים עם בן הזוג.

בדיוק בשביל זה, קיימים כלים שמטרתם לגשר על ראייה שונה וגישה שונה בין בני זוג, או משפחה בכלל, שאותם ניישם בקליניקה.

“בקיץ ראיתי ליד הים

תינוק שראה את הים בפעם הראשונה

וזקן שראה את הים בפעם האחרונה

יושבים יחד בחול

ועיני שניהם פתוחות לרווחה:

כל אחד לרווחה אחרת.  (יהודה עמיחי)

למידע נוסף ושאלות בנוגע להדרכת הורים צרו איתי קשר ואשמח לעזור.